top of page
צורות גרפיות1.png

שְׁלֹמֹה אִבְּן גַּבִּירוֹל

צורות גרפיות1.png

שלמה אבן גבירול חי ופעל באנדלוסיה שבספרד במאה ה-11 בין השנים 1021 ל-1053. יצירתו ניכרה בעיקר בשני תחומים: פילוסופיה ושירה. הן בכתיבתו הפילוסופית הן בכתיבתו השירית ניכרים מקורות השפעה יהודיים ושאינם יהודיים: על שירתו השפיעו הן הפיוט העברי הקדום, והן השירה הערבית ושורשי הגותו יונקים מתורת הסוד היהודית הקדומה, ולצדה מתורת הסוד המוסלמית ומהפילוסופיה הניאו-אפלטונית. רשב"ג היה מגדולי משוררי ספרד. הוא כתב אלפי שירים, וביניהם שירי חול ושירי קודש.
מעט ידוע על קורות חייו. מהפרטים הביוגראפיים שנמסרו מבני תקופתו, מהכתובות המופיעות באחדים משיריו ומתוכן השירים מצטיירת דמות טרגית. הוא נולד במאלאגה שבספרד ב- 1021/2, חי את רוב שנותיו בסרגוסה, ונפטר בוולנסיה בשנת 1053/8. בהיותו צעיר מת עליו אביו, ואת הייאוש שנפל עליו כאשר נתייתם ניתן לשמוע מתוך שבע הקינות שכתב עליו. שלמה אבן גבירול נותר ללא אב, ואף אחים לא היו לו. במהלך חייו חלה במחלת עור ממאירה, שכנראה באה לו מאביו, וגרמה לו עינויים רבים. לעיתים רותק למיטה, ונתייסר בנדודי שינה ובמכאובים. מחלת עור זו שיוותה לו מראה חיצוני דוחה. לצד הכאב והקושי שנבעו ממחלתו סבל רשב"ג גם מדוחק כלכלי. כמו משוררים רבים בני זמנו היה עני מרוד, והיה טרוד בצרכי מחייתו הבסיסית. בעקבות מות אביו נגזרו עליו שנים של נדודים וצפייה לחסדי נדיבים. מראהו החיצוני הדוחה, אופיו היהיר והמושחז, ומצבו הכלכלי הנחות הביאו אותו לנחיתות חברתית, ואולם הכישורים יוצאי הדופן, שניחן בהם, הביאוהו להיות יוצר גדול.
אבן גבירול בז לערכי הזמן והעולם הזה. לאור התנסויותיו השליליות מאס בחיי חברה ובכבוד החולף שנוחלים מבשר ודם. הוא כתב כנגד בוגדנותם של בני אדם וגם כנגד פיתויי היצר ותאוות החומר. אפילו לתשוקה הטבעית להעמדת צאצאים לא התייחס באהדה. הוא העדיף את ההתמסרות ללימודי מטפיזיקה ואת העיסוק בחוויות רוחניות.
למרות אמירותיו הנוקבות בשבח החכמה והדבקות הרוחנית ובגנותו של העולם הזה, מצויים בידינו לא מעט שירי חשק, יין וטבע חושניים ועליזים פרי עטו. יש הטוענים כי בכתיבתו שירים אלו, שהיו רחוקים מעולמו הרוחני, ביקש רשב"ג להפגין וירטואוזיות במגוון סוגות כתיבה שהיו מקובלות בדורו, לעומתם אחרים ראו בכתיבתם של שירים אלו ביטוי אותנטי לצורך נפשי, אולי בתקופות שבהן התגבר על דכאונו.
לשם פרנסה פנה רשב"ג לשועים ונדיבים, שתמכו בו בתמורה לשירי הלל שכתב לשמם. כמו כן מצויות בידינו קינות שכתב על מותם של אנשים מפורסמים, וביניהם רב האי גאון.
לעתים לא עצר בעד מזגו העוקצני, והוא השתלח בלשונו השירית באנשים שונים. עדויות לכך ניתן למצוא באחדים משיריו. לעתים בעקבות התבטאויות כאלה נאלץ להתנצל.
הוא היה אמן הסגנון, ושלט במכמני הלשון. בשירתו ניתן למצוא ביטויים עזי מבע, צד אחד, ומצד שני גם צירופי לשון כבדים ונוקשים. עושר נפשו של רשב"ג עולה ממכלול יצירתו השירית, המכילה הן ביטויים עזים לרגשות כאב, צער, תשוקה והתלהבות, הן ניתוח קר, ואפילו סרקסטי, ופלפלנות שכלתנית.
בולט ההבדל בין אישיותו המתבטאת בשירת החול שלו לבין הופעתה בשירת הקודש: המשורר הגאה והמתנשא, הבז לשאר הבריות, משנה כביכול את טבעו בהתייצבו לפני שופטו העליון. תקיפותו ורוגזו שבשירת החול מומרים בהכנעה. ומתוכה הוא אף נעשה שליח נאמן לשאר אחיו.
לצד פיוטים שמרניים, נודע אבן גבירול בחידושים שיצר בעולם הפיוט: הוא היה הראשון שפיתח את הסגנון הספרדי המיוחד בפיוטיו, והיה גדול בכך מהבאים בעקבותיו. ה'רשויות' הקצרות שכתב נחשבות כפסגות בשירה העברית מאז תקופת המקרא. תחת השפעה ערבית חידש אבן גבירול גם את הפנייה אל נפשו בגוף שני. חידוש בולט אחר שלו ניכר בתחום שירת האהבה בין כנסת ישראל, אלוהים והמשיח, שכן שירים אלו נכתבו במתכונת שירי האהבה העממיים. אבן גבירול היה שוחר אמת ודעת. על כן לצד היכרותו הנרחבת עם ספרי הקודש, חקר את יסודות העולם והקיום גם אצל פילוסופים שונים. ביותר העמיק בפילוסופיה הניאו-אפלטונית שתורגמה לערבית ורווחה במקומו. ביטוי לחקירות פילוסופיות אלו מצוי בספרו הפילוסופי החשוב 'מקור חיים'. ספר זה, שאין בו כל רמז ליהדות מחברו, ושלא מוזכר בו שום מקור יהודי או מושגים המאפיינים את העולם היהודי, תורגם במאה ה-12 לספרדית וזמן קצר לאחר מכן לרומית. בתרגום זה שובש שמו ל-Avicebron. משום כך יוחס החיבור הפילוסופי הזה בטעות לערבי מוסלמי.
רשב"ג נמנע בדרך כלל מלהכניס לשירתו השקפות פילוסופיות, למעט בפיוט הארוך ביותר שכתב – 'כתר מלכות' – שיא יצירתו הדתית. 'כתר מלכות' הוא יצירתו הידועה ביותר, שזכתה לתרגומים וחיקויים רבים. הפיוט מכיל וידוי שלם, ובסיומו התאמות לנוסח תפילת נשמת ולקדיש. 'כתר מלכות' נתקבל למחזור של יוה"כ, והוא נאמר בדרך כלל בליל יוה"כ לאחר תפילת ערבית.
רבים מפיוטיו של רשב"ג הולחנו והוכנסו לסידור התפילה ונאמרים בנסיבות שונות בקרב כל עדות ישראל. מהמפורסמים בפיוטים המולחנים הם שחי לאל, שחר אבקשך, שער פתח דודי, שער אשר נפתח ועוד רבים.
רשב"ג נפטר בעשור הרביעי לחייו. לאחר פטירתו הלהיבה נפשו המסתורית את דמיונם של בני הדורות הבאים, ואלו טוו סביבו אגדות מופלאות, כמו אגדת הגולם-האשה שיצר לשירותו.

פס הפרדה.png
bottom of page