אלוהים דבר בקדשו – ע"פ תהלים קח,ח. יום השבת לקדשו – לפי הנאמר בעשרת הדברים: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשוֹ" (שמות כ,ח).
נטע שחק – הביטוי לקוח מדברי הנביא: "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ" (ישעיהו נא,טז). ועל ימים יסד ארצו – ימים כריבוי של ים, כדברי משורר תהלים: "לַיהֹוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ" (כד,א-ב); המשורר מבטא כאן את החשיבות של השבת שקדם לה מעשה בריאת שמים וארץ.
יום שביעי כלה חפצו – על פי המסופר בבראשית: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (ב,ב). כל מלאכה לא תעשו – לשון הציווי המופיע בויקרא כג,ג.
דבר מצווה לה תרוצו – בניגוד לשביתת השבת, לקראת מצווה יש לרוץ, כפי שדרשו חז"ל "זריזין מקדימים למצוות" (בבלי פסחים ד,א). לא תכלמו לא תבושו – כמו בשירו של אלקבץ, "לכה דודי", גם בשיר זה נעשה שימוש בנבואת ישעיהו "אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי" (נד,ד).
ותחום שבת לא תהרסו… – אחד הדינים החשובים בהלכות שמירת שבת הוא האיסור ללכת יותר מאלפיים אמה (כקילומטר אחד) ממקום היישוב. האיסור נלמד מהפסוק "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז,כט). הביטוי אל תהרסו לקוח מהאיסור לעלות על הר סיני בזמן מתן תורה: "וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יְהֹוָה", ופירושו לא לעבור את הגבול. בו קצצו – הפועל מתייחס לחז"ל, שהם קצצו, כלומר קצבו את מידת התחום לאלפיים אמה.
יום זה שמחו… – המשורר משתמש בחמישה פעלים המביעים שמחה כדי להדגיש את מטרת שמירת השבת, לגרום עונג לשומריה.
דברי תורה לא ימושו… – על פי המדרש בשם רבי שמואל בר נחמן: "לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה" (פסיקתא רבתי כג). המילים לא ימושו מפיכם לפי הפסוק "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ" (יהושע א,ח). את ה' דרשו כפי דברי עמוס הנביא: "דִּרְשׁוּ אֶת יְהֹוָה וִחְיוּ" (ה,ו).
חזקו אמצו – בטוי הלקוח מדברים לא,ו: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ". התאוששו – התחזקו. ע"פ ישעיהו מו,ח. מבעוד יום לו הכניסו – להוסיף מהחול על הקודש, לקבל את השבת לפני זמנהּ, כפי שדרשו חז"ל במכילתא דרבי ישמעאל, פרשה ז: "זָכוֹר וְשָׁמוֹר – זָכוֹר מִלְּפָנָיו וְשָׁמוֹר, מִלְּאַחֲרָיו, מִכָּן אָמְרוּ: מוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ".
ישמח במתנת חלקו – לפי הכתוב בתפילת שחרית של שבת: "יִשְׂמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ, כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לוֹ". מתנת חלקו היא השבת, כפי שדרשו חז"ל: "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל" (בבלי, שבת י,ב). עבד צור נאמן – לפי הכתוב בספר במדבר: "עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (יב,ז). צור הוא כינוי לקב"ה, משה הוא עבד נאמן לקב"ה.
חפצו וחלקו – היא השבת. ידיד נפש… – על פי שירו הידוע של ר' אלעזר אזיכרי.
עובדי פליליה פקו – עובדי עבודה זרה, שלא מקיימים את השבת, נכשלו ונפלו. הביטוי פקו פליליה מופיע בישעיהו כח,ז במשמעות של הכרעת הדין, אך המשורר משתמש בו כאן במשמעות אחרת. ושודדו כשוד שלמן – שימוש במצלול האות שי"ן. הביטוי לקוח מנבואת הושע "וְכָל מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד כְּשֹׁד שַׁלְמַן" (י,יד), כשהכוונה למעשה הרס ושוד שפוגע קשות בקרבן.
בו – בשבת, לפעמים השבת נזכרת בלשון זכר. יתהללו יצדקו – עם ישראל יתהלל בכך שהוא מקיים את השבת. הביטוי ע"פ ישעיהו מה,כה: "בַּיהֹוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל". עם לא אלמן – על פי דברי ירמיהו: "כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו" (נא,ה).
יאכלו ישבעו ויינקו… – כלומר יתענגו בעונג שבת. הביטויים כאן הם על פי נבואת ישעיהו: "לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ" (סו,יא). הביטוי מזיז כבודה הוא יחידאי, ופירושו לפי אחד הפרשנים כך: "ממוצא כבודה, דמיון החלב היוצא מן השדים" (ר' אליעזר מבלגנצי).​