מַה לֶחָבִיב מַה לוֹ

ר' יצחק רואש חי במרוקו ועלה לארץ ישראל לאחר קום המדינה. חלק משיריו נכתבו בגולה ואופיים כיסופים לגאולה. כזה הוא הפיוט שלפנינו, בו קובל המשורר על קשיי הגלות ומבקש מהאל לפדותו ולהעלותו ארצה ולבנות את בית המקדש.
ר' יצחק רואש ראה בתקומת ישראל וכתב שיר המביע את שמחתו הרבה – אשיר לך ארץ חמדה.

מילים: ר' יצחק רואש

מַה לֶחָבִיב מַה לוֹ, עָזַב הַמִּשְׁכָּן? מַה לֶחָבִיב מַה לוֹ, לֹא רָצָה קָרְבָּן?
מַה לֶחָבִיב מַה לוֹ, מֵרָחוֹק עָמַד לוֹ? מִמֶּנִּי בָּרַח לוֹ זֶה כַּמָּה זְמָן.
וְאוֹיְבִים מָשְׁלוּ בְּעַם לֹא אַלְמָן.
דְּלֵנִי, דְּלֵנִי מִבּוֹר הָעֹנִי. פְּדֵנִי, פְּדֵנִי רַחוּם אַב רַחְמָן.
אֵשֵׁב עוֹד עַל כַּנִּי וּבְחֵיקִי תִּישָׁן.
עַמִּים נֶאֱסָפוּ וּלְאֵידִי נִכְסָפוּ, יִתַּמוּ יָסוּפוּ כְּעָב וּכְעָנָן,
וְהוֹד יָמִים חָלְפוּ – הָשֵׁב אָב רַחְמָן.
עֲנִיָּה נִכְסֶפֶת, מְעוֹן הַתִּפְאֶרֶת, וְסֻכָּה נוֹפֶלֶת הָקֵם צוּר אֵיתָן,
תָּשׁוּב הָעֲטֶרֶת לְעַם לֹא אַלְמָן.
עַם נִזְנַח נִדָּח חִישׁ חִישׁ תְּשַׂמָּח, וְאוֹרוֹ יִזְרַח יֵשֵׁב שַׁאֲנָן,
וּבְאֵלִי אֶשְׂמָח, כִּמְשׂוֹשׂ הֶחָתָן.
אָנָּא צוּר יִשְׁעִי סְלַח אֶת פִּשְׁעִי, וּשְׁלַח צִיר רוֹעִי טֶרֶם הַזְּמָן,
וְגִנַּת נִטְעִי – יִפְרַח בָּהּ אַגַּן.
מֶנִּי אַל תַּרְחִיק, שׁוּר אוֹיְבִי מֵצִיק, נָא חַזֵּק בֶּדֶק כָּל עֵר וְאוֹנָן,
וּבְצִלְּךָ חוֹשֵׁק עַמִּי יִתְלוֹנָן.
נִכְנָעָה אֲדוֹנִי מֵאוֹיְבִי הָרָע, אֲחַלֶּה צוּר קוֹנִי לִי יַקְשִׁיב יִשְׁמַע.
יַלְבִּישֵׁנִי אָבִי בִּגְדֵי יֶשַׁע.
לְהֵיכָלוֹ יָשׁוּב לְהֵיכָלוֹ, אוֹיְבַי לְאָבָק דַּק הֵם נִמְשָׁלוּ, הֵם נִמְשָׁלוּ.
עִנּוּנִי בַּשְׁבִי אַשׁוּר וְעֵילָם, נָא רִיב יְרִיבִי אָב הַנֶּעְלָם,
קַבֵּץ מְפֻזָּרִי לְתוֹך יְרוּשָׁלֵם.
עַל כַּנִּי אָשׁוּב וְלֹא אֵבוֹשׁ, תִּשְׁכֹּן בִּמְסִבִּי בֵּין גּוֹי קָדוֹשׁ,
אָז אָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר אֹרַח לָרוּץ.

גלות וגאולה, מרוקו

קהילות שרות_לוגו1.png

כל הזכויות שמורות לקהילות שרות | 2002-2020