​אָשִׁיר לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה בְּלֵב חָשׁוּק,

אַתְּ אֶרֶץ נִבְחָרָה.
אַתְּ מְשׂוֹשׂ כֹּל תֵּבֵל, כִּי בוֹרֵא דוֹק,

אַתְּ לָנוּ תִפְאָרָה.

תָּמִיד עֵינִי צוֹפִיָּה, עֲפָרֵךְ אֲנִי שׁוֹקֵק.
בְּתוֹכֵךְ, שׁוֹכֵן יָהּ, שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק.

​

לָמָּה רוֹעֶה נֶאֱמָן בָּךְ חָשַׁק,

וְלִרְאוֹתֵךְ לֹא נִתָּן, רַק מִמֶּרְחָק,
וּבְתוֹכֵךְ לֹא נִטְמָן, כָּךְ אֵל חָקַק.

​

אָשִׁיר לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה…

​

דּוֹרֵךְ בָּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֶרֶץ צְבִי,

סוֹלֵחַ לַאֲשָׁמוֹת, צוּר מִשְׂגַּבִּי.
יִתַּמּוּ הַמִּלְחָמוֹת מִסְּבִיבִי,

יוֹצֵר כָּל הַנְּשָׁמוֹת גּוֹאֵל תָּבִיא.

​

אָשִׁיר לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה…