מילים: ר' דוד חסין

הפיוט נכתב על ידי גדול משוררי מרוקו, ר' דוד חסין, ושמו רמוז באקרוסטיכון השיר: מזמור לדוד, דוד בן חסין.
השיר מיועד לשביעי של פסח והוא אכן עוסק בקריעת ים סוף ובמעבר עם ישראל בתוכו וכן בשמחה שנלוותה אליו. הפיוט משלב את דברי המקרא עם מדרשי חז"ל, למשל בבית הפותח במילים: "דחקו מלאכי מעלה", המדרש בשמות רבה כג,ז מספר שהמלאכים ביקשו להקדים שירה לפני הקב"ה בעת שיצאו ישראל מים סוף, ענה להם הקב"ה – יקדמו בני שירה תחילה. וזהו דרש על הפסוק בתהילים סח,כו: "קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים" – שרים אלו בני ישראל, נוגנים – אלו המלאכים.
השיר היפה הזה התחבב מאוד על יהודי מרוקו והם שילבוהו בשירת הבקשות בפרשת בשלח במספר לחנים מתחלפים מהנובות של השירה האנדלוסית.

מַלְכִּי מִקֶּדֶם אֱלֹהִים מַלְכוּתוֹ בַכֹּל מָשָׁלָה,
גָּבוֹהַּ עַל כָּל גְּבוֹהִים מַבִּיט בְּנֶפֶשׁ שְׁפָלָה,
פָּדָה בָנִים מִשּׁוֹבֵיהֶם בְּרֹן בְּחֶדְוָה וּבְגִילָה,
כַּסְפָּם וּזְהָבָם שָׁלְלוּ וַיִרְדְּפוּם חִישׁ מְהֵרָה,
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה.

​

זֶה הַיָּם גָּדוֹל עֵת נִבְרָא צוּר עוֹלָמִים הִתְנָה עִמּוֹ,
תְּנַאי כַּדָּת וְכַשּׁוּרָה לִהְיוֹת נִקְרָע לִפְנֵי עַמּוֹ,
הִקְדִים רְפוּאָה לַצָּרָה אֵל עֶלְיוֹן בְּתַעֲצוּמוֹ,
וּבְעֵת קָרַב וּבָא יוֹמוֹ עָבְרוּ בוֹ עֵדָה טְהוֹרָה,
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה.

​

מֹשֶׁה בֶן-עַמְרָם בְּעָמְדוֹ וַיֵּט מַטֵּהוּ עַל יָמָּה,
הִתְחִיל לְהַתְרִיס כְּנֶגְדּוֹ בְּטַעֲנַת דִּין קְדִימָה,
עַד נָתַן יָדוֹ עַל יָדוֹ ה' אִישׁ מִלְחָמָה,
יְמִין ה' רוֹמֵמָה כִּי בָהּ נָתַן לָנוּ תוֹרָה,
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה.

​

וּבְשׁוּב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ מִצְרַיִם לִקְרָאתוֹ נָסוּ,
צוּר הַמַּשְׁבִּיחַ שְׁאוֹנוֹ רָמָה בוֹ רוֹכֵב וְסוּסוֹ,
גַּם פַּרְעֹה שָׁבַר גְּאוֹנוֹ וְהָעָם אֲשֶׁר בְּאַרְצוֹ,
כֻּלָּם בְּתוֹכוֹ נִרְמְסוּ כְּמֵגִיס בְּתוֹךְ קְדֵרָה,
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה.

​

רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם כִּרְאוֹת מֹשֶׁה אִישׁ נֶאֱמָן,
כְּבוֹד הָאֵל חַי וְקַיָּם וְכָל נִסְתָּר וְכָל נִטְמָן,
כְּאִישׁ בָּחוּר נִגְלָה בַיָּם וּבְסִינַי כְּזָקֵן רַחְמָן,
בְּתוֹךְ מֶרְכַּבְתוֹ אַרְגָּמָן אֵין לוֹ שִׁנּוּי גַּם תְּמוּרָה,
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה.

​

לְגוֹזֵר יָם-סוּף לִגְזָרִים שִׁירָה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים,
בִּנְפֹל בְּמַיִם אַדִּירִים שָׁרִים רַבִּים כְּחוֹלְלִים,
לְנוֹגְנִים קִדְּמוּ שָׁרִים נָצְחוּ מְצוּקִים אֶרְאֶלִּים,
כִּי עֲלֵיהֶם הֵם מְעֻלִּים לְשֵׁם לִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרָה,
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה.

​

דָּחֲקוּ מַלְאֲכֵי מַעְלָה לוֹמַר שִׁירָה לֵאלֹהֵינוּ,
אַחַר עֵדָה הַכְּלוּלָה בֵּינֵינוּ וּבֵין נָשֵׁינוּ,
הִשְׁתִּיק אוֹתָם צוּר נַעֲלָה עֲלִילוֹת אֵלָיו נִתְכָּנוּ,
וַיָּשִׁירוּ וַיָּרֹנּוּ לְאַחֲרֵי כֻלָּם שִׁירָה,
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה.

​

וְגַם מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ לָקְחָה,
עָנְתָה בִרְעָדָה וְיִרְאָה נְשֵׁי עַמִּי שִׁיר וּשְׁבָחָה,
שִׁירוּ לַה' כִּי גָאָה עַל כָּל אֲשֶׁר דַּעְתּוֹ זָחָה,
עִבְדוּ ה' בְּשִׂמְחָה הַמּוֹצִיאִי מִכָּל צָרָה,
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה.

​

דּוֹד וְאָהוּב דָּגוּל בְּכָל נְעִימוֹת חָסִין בְּשֵׁמוֹת,
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בּוֹרֵא הַכֹּל אֵלָיו נִגְלוּ תַעֲלוּמוֹת,
תּוֹלֶה עוֹלָם כְּמוֹ אֶשְׁכּוֹל יִבְנֶה עָרִים הַנְּשַׁמּוֹת,
אָז נִשְׁמַת כָּל חַי בְּאֵימוֹת תְּהַלֵּל שְׁמוֹ בְזִמְרָה,
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה.