אך בך מולדתי – למרות שהמשורר נולד במרוקו, הוא מתייחס לארץ ישראל כאל מולדתו. חיתה נפשי בגללך – על פי בראשית יב,יג. מבית כלאים ונכאים – דימוי לגלות. קורא לי דרור – על פי ישעיהו סא,א. בנמלך – מקום מנוחה בארץ, יתכן שרד"ב רומז לנמל חיפה, בו ירד מהאונייה. מדור לשכני כרצוני – המשורר מצא לו מקום ראוי לדור בו. תחת צילך – במקום בטוח, כמו "אִיש תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ" (מלכים א ה,ה). תושב תוך רבצי – המשורר מביע את בטחונו בארצו, בה הוא מרגיש תושב. על אף לוחצי – למרות שגם בארצו יש סכנות מצד האויבים. "לוחץ" הוא אויב במקרא, למשל בשופטים ב,יח. פורצי וחומסי – כינויים לאויב. אשליך נעלי – בזלזול, יהיו מרמס לרגליי. הגרים – כינוי ספרותי לערבים בני הגר, לפי תהילים פג,ז. סיר רחצי – דימוי למעשה בזוי, אשתמש בהם כמו בסיר רחצה; הכול לפי דברי משורר תהילים: "מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי" (ס,י). זר לא יטמא גבולך – האויב לא ישכון בארץ הקודש. כל עומת שבא כן ילך – על פי קהלת ה,טו. כי מלך על כל גואלך – הקב"ה שהוא גואלך, ימלוך על כל הארץ, כפי שאומר משורר תהילים (מז,ח): "כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים". מכף גוזלך – האויב שגזל ממך את ארצך. וכיסא כבוד ינחילך – על פי שמואל א ב,ח.

פעולך – מעשיך, והוא מפרט: אהבת בנים לאימם, כלומר הראה לי שאתה באמת אוהב את הארץ, שבניה של הארץ חוזרים אליה. להם כל יקר לא ייקר – שום דבר לא ייקר בעיניהם כמו ארצם. הפך לילה אור יומם – הלילה הוא מטפורה לחיים האפלים בגלות, לעומת השמחה בשובם לארצם. רד"ב משתמש בשני ביטויים שנמצאים במקרא ומצרפם זה לזה: הפך לילה - איוב לד,כה; אור יומם - ישעיהו ס,יט וירמיהו לא,לד. עת הורתם לקראתם – הארץ, היא הורתם, באה לקראתם ומקבלת אותם אליה. יערב להם פת לחמם – הם יתענגו בארץ; הביטוי יערב לחמם על פי משלי כ,יז. קום שוט בערים – הארץ אומרת לבנה לשוטט בכל הארץ ולראות שבכל מקום בה נהרגו בניה למענה. הפועל "שוט" משמואל ב כד,ב: "שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע". כאן שפכו בניי את דמם - במלחמות עם האויב, ובעיקר הכוונה למלחמת העצמאות. קנו את עולמם - זכו. מלשון חז"ל: "יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת" (בבלי, עבודה זרה יז ע"ב). חולמי חלומם - על פי דברים יג,ב. דורשי טובתם ושלומם – על פי דברים כג,ז.

יום נדרשתי – תשובת המשורר שביום פקודה הוא מסר נפשו למען ארצו. נדרשתי, ניגשתי, הקדשתי – שלושה פעלים צמודים להעצמת המסר. לריב יריבך - לפי הפסוק: "וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב" (ישעיהו מט,כה). זאת תפארתי... – המשורר מעיד על עצמו ומתפאר בכך שהוא נשמר ונזהר מלעזוב את הארץ. בל ייפת ליבי – שלא יתפתה ליבי, על פי הפסוק: "וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי" (איוב לא,כז). ימתק מוות בקרבך – כדברי המשפט המיוחס לטרומפלדור "טוב למות בעד ארצנו". ינעם הרג יום ריבך – הפועל "ינעם" מקביל ל"ימתק", כפי שנאמר בפסוק: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (משלי ט,יז). יום ריבך – יום מלחמתך. ההקבלה נמצאת למשל בתהילים לה,א: "רִיבָה יְהֹוָה אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי". תאכל חרבך – ביטוי מקראי להרג במלחמה, המשורר מייחל שחיילי ישראל ינצחו את אויביהם במלחמה. ראש פרעות פורעים – חיילי ישראל ישמידו את ראשי הנלחמים בהם. השורה היא על פי שירת האזינו: "אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב" (דברים לב,מב). רד"ב מחבר את הפסוק הנזכר עם הפסוק משירת דבורה: "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים ה,ב). הבוקעים - הפורצים. עם עולם כינוי לעם ישראל, עם הנצח, על פי ישעיהו מד,ז: "וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי מִשּׂוּמִי עַם עוֹלָם". רודפי שלום רעים - עם ישראל שחותר לשלום עם שכניו. ולצדק הם זורעים - נלחמים על האמת, לפי הפסוק "וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת" (משלי יא,יח). ולו – מוסב על הצדק. את מפריעיו מוקיעים - הם מגנים את מי שמתנגד לצדק. ואת עלבונו תובעים - מגינים על כבודו של הצדק, לפי דברי הגמרא על ראובן "עלבון אמו תבע" (בבלי, שבת נה ע"ב).

כבר ייעדתי – הצבתי לי יעד. מיום על סף דעתי עמדתי - משהתבגרתי והחכמתי. לאסור חג – לחגוג. הביטוי מתהילים קיח,כז: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים". יום הולדתי - המשורר מפתיע כאן משום שאין כוונתו ליום שנולד בו, אלא ליום בו על חוף ימך הורדתי - כלומר ליום הגעתו ארצה. צר צורה בתוך צורה – המשורר עובר לדבר על האל. על הפסוק מתפילת חנה "וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ" (שמואל א ב,ב) אומר המדרש: "ואין צייר כאלהינו... והקדוש ברוך הוא צר צורה בתוך צורה. כלומר, יצר העובר במעי אמו, ונותן בתוכו רוח ונשמה" (מדרש תנחומא, תזריע, ב), וכוונת המשורר היא לפאר את האל שעושה ניסים מורכבים. חיש קרא בגבורה - האל מיהר לקרוא לגאולת עמו. בשורה – נבואת גאולה. שה פזורה – דימוי לעם ישראל, כדברי הנביא: "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ" (ירמיהו נ,יז). אום – אומה, עם. כאישה מצרה - אישה שתקפוה צירי לידה, על פי ירמיהו מט,כב: "וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה". היא נפערה – פוערת פיה בצעקה. תצעק מרה – על פי הפסוק: "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה" (בראשית כז,לד). ולו תקרא – לאלוהים. כנוי "חי" לאלוהים נמצא כמה פעמים במקרא, למשל מלכים ב יט,ד; ישעיהו לז,ד. משגב לעיתות בצרה – ציטוט מתהילים ט,י. בעל דבבך – יריבך, מלשון חז"ל, למשל במדרש: "שיהא המוות הורג אתכם מבפנים, ובעלי דבב מקיפין אתכם מבחוץ" (ספרא ב, ב). ויצא ממך מחריבך – אויבך ומחריבך יצא החוצה ויסתלק ממך, על פי הנבואה: "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (ישעיהו מט,יז).

אשרי העם – לפי הפסוק: "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו"​ (תהילים קמד,טו). הרים פעם – הרים צעד, כלומר יצא לדרכו. בלב נפעם  – בהתרגשות. למנוחות – לארץ ישראל, כדברי המלך שלמה: "בָּרוּךְ יְהֹוָה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר" (מלכים א ח,ו). ממצוקות – ממצוקות הגלות. לובש עדיים  – המלביש אותם בתכשיטים, והכוונה לאל המעטר את עמו, כמאמר הנביא: "וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ" (יחזקאל טז,יא). זינק בעים  – זינק בכוח רב, לפי דברי הכתוב: "וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ" (ישעיהו יא,טו). ואם אוים – עם ישראל על ידי העמים סביבו. באיגרות נבדקות – אפשר לבדוק את אמיתות טענותיו בכתובים. שם בראיות חזקות - בארץ ישראל, שיש על שייכותה לעם ישראל הוכחות חזקות. עם קריאות וזעקות – כלומר, תפילות. מוצצות דם כעלוקות – הוא עובר לדבר על האויב, ומדמה אותו לעלוקה המוצצת דם. נערכו צללים מאפילים – האויב מביא איתו אפלה ומלחמה. מטילי אימה על כול כדחלילים – כמו הדחלילים שמפחידים את הציפורים, אך אין בהם ממש. כל שומעיהם נבהלים – השומעים את רעשי האויב נבהלים. והם – ואילו עם ישראל. בשמי דוגלים – לפי הפסוק: "נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל" (תהילים כ,ו). ורק בשבילי סובלים – סובלים למעני. לעלות אליי עמלים – מתייגעים לעלות לארץ ישראל. כך נאלם – סבל ושתק. בן עם עולם – בן עם קדום. ממכות שוטריו – מאויביו שמכים אותו בגלות. כי רב חילם – רב כוחם. וכי חברו עליו  –התאספו עליו, כמו "כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים" (בראשית יד,ג). באלות והמגלבים עד נופלם – היכוהו חזק עד שנפל ארצה, וכוונתו לפרעות שסבל מהם עם ישראל בגלות. קום בני - הדובר, שהוא הארץ, מעודד את העם. קח מני סל דשני כל עדני – הארץ מציעה לעולה אליה את כל טובה ומעדניה. לך אני אערוך שולחני –הארץ כאילו עורכת שולחן לעולה, כמו שאומר המשורר: "תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן" (תהילים כג,ה). רוב דגני... ייני – הוא מזכיר את שבעת המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל ומוזכרים בפסוק: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח,ח). ייני לא במסכנות – כלומר בשפע, לפי הכתוב: "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם" (דברים ח,ט). וברכות ידיי מוריקות – לפי הפסוק: "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג,י). אליי שוקקות – משתוקקות.

אדון כול – האל הוא אדון כל הארץ. דורשך – דורש שלומך, דואג לך. ילבישך אור – הגאולה מדומה לאור. לא עמד נגדו כל חושך – הרשע מדומה לחושך. לא יבוא שמשך – לא יחשך לך היום, והנמשל הוא שתצאי מהגלות. במקרא הביטוי "בא השמש" פירושו שקיעת השמש, ראו למשל מיכה ג,ו: "וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַנְּבִיאִים וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם". ישראל נושע – על פי דברי הנביא: "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהֹוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים" (ישעיהו מה,יז). לא יישע – צורה מקוצרת של הפועל "יִשְׁעֶה", וכוונתו: לא יפנו לעוול ופשע. ומטה רשע - דימוי לשלטון הרשע, לפי יחזקאל ז,יא: "הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע". לא עוד ישוב יפרח – פריחת המטה מוזכרת בסיפור המבחן שה' עשה לנשיאי השבטים כאשר כולם הניחו את מטותיהם בלילה במשכן, ובבוקר רק מטה אהרון פרח (במדבר פרק יז). פריחת המטה היא סימן להצלחה ולבחירת ה' בבעל המטה, וכאן המשורר מאחל למטה הרשע שלא יפרח, כלומר שייכשל. מלך ביופיו – בתפארתו, על פי ישעיהו לג,יז: "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ". זה עדיו – תכשיטיו, כלומר התכונות שהוא מתפאר בהן, כמו צדק. כי יישא לצדק את כליו – כִּלְיוֹ = הכלי שלו, והכוונה שהצדק נמצא בראש מעייניו. קשתו ותליו – תלי הוא הכלי שמחזיק את החיצים, וכאן בהשאלה כלי מלחמתו שבעזרתם הוא נלחם ברוע. הכלי, הקשת והתלי מוזכרים בהקשר של ציד בדרך כלל, למשל: "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד" (בראשית כז,ג). על אויביו יצרח - יצעק על אויביו, יפחיד אותם בקולו, לפי הפסוק: "יְהֹוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר" (ישעיהו מב,יג). בך יחי לעד  – מלך משושלת דוד יחיה בארץ ישראל לעד. כי יצעד – כאשר הוא יצעד, כלומר ימשול. עד נצח לא ימעד – מלכותו תימשך לנצח. בדור שוכן עד – דור הגאולה. בן אב המון ממזרח - בן לאברהם, שנקרא "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז,ד) והגיע לארץ כנען ממזרח.

אל נא תפחד – הוא מעודד את העולה. וכבר נפחד אוהב שוחד – הכוונה לאויב, שה' הפחידו. אוהב שוחד כולו רודפי שלמונים – הוא משכל את הפסוק "כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים", וכוונתו לשחיתות בקרב הנהגת השלטון של האויבים מסביב. מלכי יישר – צורה מקוצרת של יַשְׁרֶה, וכוונתו שהאל ישרה מרוחו על השופטים. שופטי יושר – שופטים ישרים. מפריחי יונים – המוזכרים במשנה, מסכת סנהדרין ג,ג: "וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין (לעדות): הַמְּשַׂחֵק בְּקֻבְּיָא וְהַמַּלְוֶה בְּרִבִּית וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים", ורמב"ם מפרש שם: "ומפריחי יונים, הם לוקחין ממון שאינו שלהם, לפי שהם מושכין הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים, כמו שהוא מפורסם אצל המתעסקים בזה". וכוונתו שהם שופטים את הגזלנים. המה על דגלי חונים – לפי הפסוק: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ב,ב), והכוונה לכך שהם שופטים על פי דגל היושר. בשם הבנים הבונים – לשון נופל על לשון, לפי מדרש חז"ל על הפסוק: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיהו נד,יג): "אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ" (בבלי, מסכת ברכות, סד ע"א). גזית – אבן מסותתת לבנייה. ולא לבנים – משחק לשוני נוסף על "בנים", וכוונתו שהם בונים בנייה חזקה ויציבה, לפי הפסוק: "לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה" (ישעיהו ט,ט). ונקפו ולא שנים – לא יחלוף זמן רב. הוקם בית חשמונים – בית המקדש. חשמונים הם הכוהנים ממשפחת חשמונאי. כשפנים נרמסו חשמני היוונים – מצביאי היוונים נוצחו והובסו על ידי החשמונאים. וכדוגלו – ככל שארך זמן שלטון החשמונאים.  רוב דגלו חש חילו – שלטון החשמונאים סמך בערוב ימיו על צבאו ולא על האל. שח קולו – הנמיך את קולו, כלומר תפילתו דעכה אט אט. סר צילו – ואז הוא איבד את כוחו. בעוון מושלו – בגלל חטאי השליטים. כל הקטע הזה מחקה את הסגנון של נבואת דניאל בפרק יא. כי שם שם לו חוק – ציטוט משמות טו,כה, וכוונתו שבניגוד למסופר שם שהאל קבע לעמו חוקים ומצוות ללכת בהם, השליטים החשמונאים האחרונים קבעו חוקים (מיסים) כדי לקחת מהעם כסף שאין לו. ועל חילו הכביד עולו – שליטים מושחתים אלה הכבידו על העם גם בגיוס לצבאם. עד קינא לו – האל כעס עליו והעניש אותו. דר בזבולו – גר במקדשו, כינוי לאל, לפי הפסוק: "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ" (מלכים א ח,יג). לא כאלה – הוא חוזר לדבר על בני העם שנלחמים עכשיו באויב לגרשו מהארץ. חלק עם חבלו – עם נחלתו, כינוי לעם ישראל, לפי הפסוק: "כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב,ט). ישורון – כינוי לעם ישראל, לפי הפסוק: "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ" (ישעיהו מד,ב). ברוך מבנים – שיש לו בנים רבים, לפי הפסוק: "בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר" (דברים לג,כד). רוזנים עם סגנים – אנשים חשובים ומכובדים, והכוונה לנשיאי עמים זרים. לשמו פונים ונפנים – דבר המעיד על כבוד רב לאל ולעמו.