רבי פרג'י שוואט חי במאה ה-17 והיה יחיד ומיוחד בין פייטני תוניסיה, הפורה שבפייטניה והמעולה שבהם. שירתו התחבבה על יהודי תוניסיה ועל כלל יהודי צפון אפריקה, וזכתה לתפוצה רבה. ר' פרג'י הוא יליד פאס ומשם הגיע לבאג'ה שבתוניסיה. עד מהרה עמדו על טיבו ולמדו להכיר את גדולתו של הבא. וכך מצטרף שמו לרשימה של תלמידי חכמים מובהקים ממרוקו שמצאו מקומם בתוניסיה. יהודי המקום מספרים אגדות רבות על הפייטן והמקובל האלוהי רבי פרג'י שוואט, ועד היום עולים יהודים לקברו הנמצא בעיר תסתור. ולא זזו מחבבו עד שקבעו את סיפור חייו ומיתתו ואת האגדות עליו בשיר עם בלשון היהודית-ערבית.
רובם הגדול של פיוטי פרג'י עוסקים בנושא הגלות והגאולה. נושא זה הוא מרכזי כל כך שכל שאר הנושאים אינם אלא החלק השישי מכלל שיריו, ואף הם קשורים בנושא גאולה בדרך מן הדרכים. כך הם השירים שכתב לכבוד שבת ולכבוד התורה וכך הם השירים שכתב לשמחת הפרט.
ר' פרג'י שוואט כתב את רוב שיריו לזמרה בלחנים ידועים – בשמחה המשפחתית או בסעודה בבית ובבית הכנסת. לצד הפיוט היה רושם את הלחן שעבורו נכתבו המילים, על ידי אזכור המלים הפותחות הידועות כמילותיו של לחן זה. עם היקלטותו של הפיוט החדש, היה הלחן זוכה למנגינות חדשות, והחל לשמש בעצמו כסימן היכר ללחנים אלו.
ר' פרג'י עסק בקבלה ובחוכמת הנסתר וכתב פיוטים קבליים יפים על עשר הספירות ובשבחו של ר' שמעון בר יוחאי.
שירתו כתובה בסגנון נקי, הניזון בעיקר מן העברית המקראית, אך באחדים מפיוטיו ניתן למצוא גם ארמית מלשון הזוהר. כמו כן מופיעות אצלו צורות פייטניות וחידושי לשון מקוריים. הוא הושפע מר' ישראל נג'ארה, אך לצד כתיבתו במשקל הכמותי ניכרת בשירתו ההינתקות מן החרוז המבריח. רוב שיריו כתובים בתבניות סטרופיות מגוונות. ר' פרג'י חידש גם כן צורות שיר מקוריות.
שיריו התקבלו על ידי יהודי צפון אפריקה והם מזומרים עד היום.

מפיוטיו: ארסל יא ולואחד וואחדאני, חסדי ה' אמלל, יוצר מידו עושר וריש, ירח יקר מלא בן יומו, פודה ה', קוראי עונג.