יָרֵחַ יָקָר מָלֵא בֶּן יוֹמוֹ
מילים: ר' פראג'י שוואט
הפיוט מושר בקהילות אלג'יריה ותוניסיה. הלחן התוניסאי והמערב-אלג'יראי נראה שלקוח משירת הלאדינו. קיים לחן נוסף במזרח אלג'יריה, בקונסטנטין.
השיר עוסק בחתונה, והוא ככל הנראה הוזמן על-ידי משפחת החתן. את השיר כתב ר' פרג'י שוואט מתוניסיה, ושמו בראשי הבתים.
יָרֵחַ יָקָר מָלֵא בֶּן יוֹמוֹ, וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמה.
פֶּרַח גְּבִירִים, מַרְבֶּה הַמִּשְׂרָה עַל רֹאשׁ חֲבֵרִים כֶּתֶר וַעְטָרָה,
כִּי הוּא מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ.
רָגְשׁוּ לְאֻמִּים שָׂרִים וּסְגָנִים בִּרְאוֹתָם דוֹדִי אַבְרֵךְ בַּבָּנִים,
אָב הוּא בְּחָכְמָה וְרַךְ בַּשָּׁנִים, לֹא יָדְעוּ כִּי אֵל שַׁדַּי עִמּוֹ.
גַּם כִּי הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, וּבְיָדוֹ הִפְקִיד גִּנְזֵי אוֹצָרוֹ,
הֵרִים עַל שָׂרִים הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ, יַחַד עַל פִּיהוּ יִשַּׁק כָּל עַמּוֹ.
יִפְרַח בְּיָמָיו צֶמַח צִדְקֵנוּ, מֶלֶךְ בְיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ,
עֵת יָבוֹא לְצִיּוֹן יִקְבֹּץ נִדָּחֵינוּ, כֵּן יֹאמַר עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמוֹ.
ירח יקר – ביטוי הלקוח מאיוב לא,כו: "אִם אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ". ר' אברהם אבן עזרא שם מפרש ש"ירח יקר" הוא ירח בחצי החודש. המשורר מדמה בשיר את החתן לירח בחצי החודש, שהוא במילואו ובשיא תפארתו. בן יומו – לפי שם הטעם "יָרֵחַ בֶּן יוֹמ֪וֹ" מטעמי המקרא. המשורר מתכוון ככל הנראה שהחתן הוא "בן יומו", כלומר זהו יום חתונתו. ויי' נתן חוכמה לשלמה – כך נאמר על שלמה המלך במלכים א ה,כו: "וַיהֹוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ". כנראה, שמו של החתן היה שלמה, והמשורר דרש עליו פסוק מחמיא זה.
פרח גבירים – כינוי לחתן שמשפחתו מיוחסת. מרבה המשרה – שגם הוא בעל תפקיד חשוב בחברה. הביטוי לקוח מישעיהו ט,ו: "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ". כתר ועטרה – החתן הוא ככתר על ראש חבריו, כלומר מכובד מאוד. מטה עוז מקל תפארה – מתוך ירמיהו מח,יז: "אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה"; והכוונה שחברי החתן נשענים עליו. ואפילו כל בית ישראל – כלומר הוא נחשב בעיני כל ישראל ולא רק בעיני חבריו.
רגשו לאומים – על פי הנאמר בתהילים ב,א: "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק" והכוונה שמי שראה את הצלחתו של החתן רָגַשׁ מאוד. אברך… אב הוא בחכמה ורך בשנים – לפי המסופר על יוסף בנו של יעקב בבראשית מא,מג: "וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ", והמדרש בבראשית רבה מפרש את המילה כנוטריקון: אב בחכמה ורך בשנים. לא ידעו כי אל שדי עמו – גם-כן על פי המסופר על יוסף "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהֹוָה אִתּוֹ" (בראשית לט,ג). והכוונה היא שאותם שרים לא ידעו למה הוא מצליח ועולה לגדולה, והסיבה היא שה' איתו.
גם כי המלך חפץ ביקרו – על פי אסתר ו,ט: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ". ובידו הפקיד גנזי אוצרו, הרים על שרים הודו והדרו – משורות אלה מסתבר שלחתן היה תפקיד כלשהו בחצר המלוכה, ואולי היה קשור למשרד האוצר בממלכה. על פיהו יישק כל עמו – כך פרעה אומר ליוסף בבראשית מא,מ: "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי", והכוונה היא שהעם יישמע למרותו. כנראה, ההקבלה שעושה המשורר בין החתן ליוסף מכוונת – הוא מייחס לו חשיבות רבה בעיני בית המלוכה.
יפרח בימיו צמח צדקנו – כראוי לשירים שנכתבו בגולה, יש התייחסות לגאולה, אבל כאן היא קשורה לחתן, שבימיו (ואולי בזכותו) תבוא הגאולה. הרמז כאן הוא לכתוב בתהילים עב,ז: "יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ". מזמור זה רומז בוודאי לחתן ששמו שלמה כשם כותרת המזמור, ותכונותיו של המלך הרצוי רומזים לתכונותיו של החתן. מלך ביופיו תחזינה עיננו… – לפי הפסוק בישעיהו לג,יז: "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ". הכוונה היא למלך המשיח, שיבוא ויקבץ את נדחי ישראל. כן יאמר עושה שלום במרומו – על פי דבר האל שעושה שלום במרום, לפי הפסוק באיוב כה,ב: "הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו".
