יָרֵחַ יָקָר מָלֵא בֶּן יוֹמוֹ
הפיוט מושר בקהילות אלג'יריה ותוניסיה. הלחן התוניסאי והמערב-אלג'יראי נראה שלקוח משירת הלאדינו. קיים לחן נוסף במזרח אלג'יריה, בקונסטנטין.
השיר עוסק בחתונה, והוא ככל הנראה הוזמן על-ידי משפחת החתן. את השיר כתב ר' פרג'י שוואט מתוניסיה, ושמו בראשי הבתים.
מילים: ר' פראג'י שוואט
יָרֵחַ יָקָר מָלֵא בֶּן יוֹמוֹ, וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמה.
פֶּרַח גְּבִירִים, מַרְבֶּה הַמִּשְׂרָה עַל רֹאשׁ חֲבֵרִים כֶּתֶר וַעְטָרָה,
כִּי הוּא מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ.
רָגְשׁוּ לְאֻמִּים שָׂרִים וּסְגָנִים בִּרְאוֹתָם דוֹדִי אַבְרֵךְ בַּבָּנִים,
אָב הוּא בְּחָכְמָה וְרַךְ בַּשָּׁנִים, לֹא יָדְעוּ כִּי אֵל שַׁדַּי עִמּוֹ.
גַּם כִּי הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, וּבְיָדוֹ הִפְקִיד גִּנְזֵי אוֹצָרוֹ,
הֵרִים עַל שָׂרִים הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ, יַחַד עַל פִּיהוּ יִשַּׁק כָּל עַמּוֹ.
יִפְרַח בְּיָמָיו צֶמַח צִדְקֵנוּ, מֶלֶךְ בְיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ,
עֵת יָבוֹא לְצִיּוֹן יִקְבֹּץ נִדָּחֵינוּ, כֵּן יֹאמַר עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמוֹ.
ירח יקר – ביטוי הלקוח מאיוב לא,כו. החתן מדומה לירח במילואו בחצי החודש (לפי פירוש ר' אברהם אבן עזרא שם).
בן יומו – לפי שם הטעם "ירח בן יומו" מטעמי המקרא . המשורר מתכוון ככל הנראה שהחתן הוא "בן יומו", כלומר זהו יום חתונתו.
וה' נתן חכמה לשלמה – נאמר על שלמה המלך במ"א ה,כו. כנראה שמו של החתן היה שלמה, והמשורר דורש עליו פסוק מחמיא זה.
פרח גבירים – כינוי לחתן שמשפחתו מיוחסת.
מרבה המשרה – שגם הוא בעל תפקיד חשוב בחברה. הביטוי לקוח מיש' ט,ו.
כתר ועטרה – החתן הוא ככתר על ראש חבריו, כלומר מכובד מאוד.
מטה עז מקל תפארה – מתוך יר' מח,יז, והכוונה שחבריו של החתן נשענים עליו.
ואפילו כל בית ישראל – כלומר הוא נחשב בעיני כל ישראל ולא רק בעיני חבריו.
רגשו לאומים – ע"פ הנאמר בתה' ב,א, והכוונה שמי שראה את הצלחתו של החתן – רגש ופחד.
אברך… אב הוא בחכמה ורך בשנים – לפי המסופר על יוסף בנו של יעקב בבר' מא,מג שקראו לפניו אברך, והמדרש בבר' רבה מפרש את המילה כנוטריקון – אב בחכמה ורך בשנים.
לא ידעו כי אל שדי עמו – כנראה גם-כן על פי המסופר על יוסף "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ" (בר' לט,ג). והכוונה היא שאותם שרים לא ידעו למה הוא מצליח ועולה לגדולה – משום שה' איתו.
גם כי המלך חפץ ביקרו – ע"פ אס' ו,ו.
ובידו הפקיד גנזי אוצרו, הרים על שרים הודו והדרו – משורות אלה מסתבר שלחתן היה תפקיד כלשהו בחצר המלוכה, ואולי היה קשור למשרד האוצר בממלכה.
על פיהו ישק כל עמו – נאמר על יוסף בבר' מא,מ. כנראה ההקבלה שעושה המשורר ליוסף אינו מקרי, הוא מייחס לו חשיבות רבה בעיני בית המלוכה.
יפרח בימיו צמח צדקנו – כראוי לשירים שנכתבו בגולה, יש התייחסות לגאולה, אבל היא קשורה לחתן, שבימיו (ואולי בזכותו) תבוא הגאולה. הרמז כאן הוא לכתוב בתה' עב,ז: "יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ". מזמור זה רומז בודאי לחתן ששמו שלמה כשם כותרת המזמור, ותכונותיו של המלך הרצוי רומזים לתכונותיו של החתן.
מלך ביפיו תחזינה עיננו… – לפי הפס' ביש' לג,יז. הכוונה היא למלך המשיח, שיבוא ויקבץ את נדחי ישראל על פי דבר האל שעושה שלום במרומו (לפי איוב כה,ב).
אלג'יריה, חתונה, תוניסיה