מילים: ר' חיים בן-סהל

​

עֵת דּוֹדִים כַּלָּה בּוֹאִי לְגַנִּי, פָּרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵץ רִמּוֹנִי.

​

חָלַף הַגֶּשֶׁם הַסְּתָו עָבָר, קוּמִי רַעְיָתִי הַחֵשֶׁק גָּבָר.
נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִין בַּמִּדְבָּר, שָׁם אֶתֵּן דּוֹדַי לָךְ מַחְמַד עֵינִי.

​

יָפִית וְנָעַמְתְּ כַּשֶּׁלֶג שִׁנֵּךְ, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.
צְאִי נָא וּרְעִי בְּעִקְבֵי צֹאנֵךְ, קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי מַרְאֵךְ הַרְאִינִי.

​

יָרַדְתִּי עָפְרָה לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, לִרְאוֹת בְּיָפְיֵךְ עֵינַיִךְ יוֹנִים.
אָרִיתִי מוֹרִי לִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִים, עָרַכְתִּי שֻׁלְחָן מָסַכְתִּי יֵינִי.

​

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה לַיְלָה לֹא תִּשְׁבֹּות.
מִיּוֹם נְדוֹדֵךְ נָשָׂאתִי רִבוֹת, עוֹד אִם אֶשְׁכָּחֵךְ תִּשְׁכַּח יְמִינִי.