תשלום בכרטיס אשראי
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ
מילים: ר' חיים הכהן
הפיוט "דודי ירד לגנו" הוא בין הפיוטים המוכרים ביותר ביהדות מרוקו. תרמה לכך המסורת של שירת הבקשות, ובעיקר זו של הקובץ "שיר ידידות" (נדפס לראשונה במראקש, 1921). בשירת הבקשות של יהודי מרוקו נהוג להחליף בכל שבת את פיוטי הבקשות, אולם כמה פיוטים מושרים באופן קבוע ורק לחניהם משתנים. הפיוט "דודי ירד לגנו" פותח בכל שבת את הבקשות, ומכאן נובע פרסומו בקהילות עולי מרוקו.
הפיוט מבוצע בכל שבת בנובה (סולם מוסיקלי) אחרת לפי הפרשה. מבנה השיר הוא מעין דו-שיח בין הדוד לבין הרעיה, ותוכנו מרמז על קשיי הגלות ועל הכמיהה לסיומה ולבוא הגאולה.
ר' חיים הכהן מארם צובא הוא מחברו של הפיוט. הוא נולד במצרים ב-1585 ומת באיטליה ב-1655. משפחתו נדדה ממצרים לצפת ולארם צובא. הוא נסע לדמשק ולמד שם את תורת הקבלה מפי ר' חיים ויטאל, וחזר לאחר מכן לארם צובא לשרת ברבנות. ר' חיים הכהן נסע לאיטליה להדפיס את ספריו, ובוונציה הוא פגש בחכם נתן נטע הנובר ולימד אותו את תורת הקבלה. ר' נתן נטע חיבר סידור קבלי בשם "שערי ציון" הוא שילב בו מפיוטיו של רבו, ר' חיים הכהן, בין השאר גם הפיוט "דודי ירד לגנו". ר' נתן נטע הקדים לפיוט מילות הערכה למחברו, שהיה חברו הקרוב:
שיר ויכוח כנסת ישראל עם דודה ועושה שלום בניהם (צ"ל ביניהם). על הסדר אלפא ביתא. חִבְּרוֹ מורי ורבי החכם השלם המקובל האלהי מוהר"ר (=מורנו הרב רבי) חיים הכהן ז"ל ה"ה (=זכרונו לחיי העולם הבא) מן ארם צובא, וחתם בסוף מן צפת עו"ב (=עיר ואם בישראל) חיים כהנה, בראשו החרוזת (=באקרוסטיכון השיר).
ההדפסה הראשונה של הספר "שערי ציון היא משנת תכ"ב (1662). הפיוט היה כנראה מוכר במרוקו, והוא שולב כבר בקובץ הפיוטים רוני ושמחי (וינה, שנת תר"ן, 1890) וממנו עבר ככל הנראה ל"שיר ידידות".
יש לציין כי בקובץ "רוני ושמחי" הפיוט מנוקד, ואילו ב"שיר ידידות" הוא מופיע ללא ניקוד. בשני הקבצים אין הקדמה לפני השיר.
גרסת הספר 'אעירה שחר' – בשנת 1978 הוציא לאור ר' חיים שושנה מבאר שבע מהדורה חדשה, מוגהת ומנוקדת של "שיר ידידות". המהדורה יצאה בשלושה כרכים, ולכל פיוט נוספו שני פירושים, אחד קצר בגוף הספר והוא נקרא "כנפי שחר" והשני ארוך ומובא בסוף כל כרך, ושמו "מעשה חרש". אותיות המילים "שחר" וחרש" מסמלות את ראשי תיבות שם המחבר – רפאל חיים שושנה.
חלק גדול מהספרים המודפסים הנפוצים היום מבוסס על מהדורתו זו של שושנה. כך למשל, מהדורתו של ר' מאיר אלעזר עטייה, שעשה שינויים קלים במהדורת שושנה – מצד אחד הוא לא הכניס את הפירושים של שושנה, ומנגד הוא הוסיף סימנים לחזרות מלודיות בתוך הפיוטים.
שושנה מעיד בהקדמתו כי הוא הגיה את כל הפיוטים ותיקן בהם שגיאות רבות. הוא הוסיף בהם גם ניקוד ופיסוק. גם בפיוט הזה עשה ר' חיים שושנה כמה שינויים.
הפיוט מובא כאן לפי גרסת "שיר ידידות" מכיוון שהפיוט התפרסם דרכו, ובהערות מובאים חילופי נוסחאות.
בשיר 27 בתים, והחל מהבית השני אקרוסטיכון השיר הוא אל"ף בי"ת. הצלעיות הבאות אחר כך בונות את מקומו של המחבר ואת שמו: מן צפת עו"ב (עיר ואם בישראל) חיים כהנה.
נָקָם אֶלְבַּשׁ[8] וְשַׁלְהֶבֶת יָהּ, וְאֶשְׂרוֹף בֵּית הַגּוֹי[9] וּבֵית הַמִּצְרִיָּה[10],
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה, וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי.
סִפַּיִךְ אֶבְנֶה וּשְׁעָרַיִךְ אָרִים, וִיסַדְתִּיךְ סָבִיב סָבִיב[11] בַּסַּפִּירִים,
וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשׁוֹתַיִךְ מְאִירִים, וּבְנֵי הַיִּצְהָר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים.
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי בִגְדֵּךְ צִיּוֹן, כִּי בָנַיךְ אֶגְאַל עָנִי וְאֶבְיוֹן,
עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר בְּבִנְיַן אַפִּרְיוֹן, הַשְׁמִיעִינִי קוֹלֵךְ תַּחַת אַהֲבָתִי.
פְּנֵי אֵל תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, וְעַיִן[12] תְּשׁוּרֵךְ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה,
וַחֲמֵשׁ הַיָּדוֹת לָךְ[13] לְמָנָה, כֵּן דּוֹדִי בָּרוּךְ בֵּין הַבָּנִים.
צוּף דְבַשׁ יָזוּב אִמְרָתֵךְ וְשִׂיחֵךְ, תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ,
וּלְהַעֲלוֹת תָּמִיד עַל רָצוֹן מִזְבָּחֵךְ, עַל מִשְׁכָּבִי בַלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי.
קוֹלְךָ[14] שָׁמַעְתִּי מַחְמַד עֵינִי, אֶשְׁאַל מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ יִשָּׁקֵנִי,
וּבִימִין חֶשְׁקִי[15] תְּחַבְּקֵנִי, נָגִילָה בִנְאוֹת דֶּשֶׁא וּמַעְיַן גַּנִּים.
רֵעִי לְכָה נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ אַהֲבַת עוֹלָמִים,
כְּאָח לִי אֶשָּׁקְךָ נֶגֶד כָּל הָעַמִּים, אֶנְהָגְךָ אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.
שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה צוּף יְזוּבוּן, וְעֵינַיִךְ יוֹנִים לֵב יֵיטִיבוּן,
שְׁנֵי שָׁדַיִךְ רָצוֹן יִשְׁאֲבוּן, שֶׁפַע חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.
תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָךְ, יְדִידוּת נַפְשִׁי וְלִבִּי אַחֲרַיִךְ[16] הָלַךְ,
אַהֲבַת נְעוּרִים זָכַרְתִּי לָךְ, לָכֵן בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי.
מוֹר וַאֲהָלוֹת בְּגָדַיִךְ, נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם שְׁמָנַיִךְ,
צְרוֹר הַמּוֹר בֵּין שָׁדַיִךְ, פְּאֵר וְכָבוֹד כָּל עֲדָתִי.
תַּעַן לְשׁוֹנִי שִׁיר בְּסוֹד יְשָׁרִים, עֵת יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל עִם אֵשֶׁת נְעוּרִים,
וְהֵיכָל תִּוָּסֵד בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, בְּשַׁעֲרֵי צִיּוֹן נָעוּף כַּיּוֹנִים.
חַלּוּ גִבּוֹרֵי כֹחַ אַחַי וּלְאֻמִּי, יוֹמָם וָלַיְלָה לָאֵל אַל תִּתְּנוּ דֳמִי,
יִבְנֶה צִיּוֹן וִיכַנֵּס נִדְחֵי עַמִּי, מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת אֶל בֵּית חֶמְדָּתִי.
כְּבוֹד יְהֹוָה בְּתוֹכָהּ לְמוֹפֵת וּלְאוֹת, הָאֵשׁ חוֹמָה אֲרֻכָּה סָבִיב לְהַרְאוֹת,
נָא חִישׁ גּוֹאֲלֵנוּ אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הוֹשִיעָה יְמִינְךָ בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים.
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים,
קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי תַמָּתִי, שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהַבְתִּי.
אֵלֶיךָ דּוֹדִי נַפְשִׁי אֶשָּׂא, אֵיךְ אֵשֶׁת נְעוּרִים הִיא גְרוּשָׁה,
מֵאָז הָיִיתִי עַל לִבְּךָ חֲרוּשָׁה, וְעַתָּה הִמְלַכְתָּ אֵשֶׁת זְנוּנִים.
בִּתִּי אַל תִּפְחֲדִי כִּי עוֹד אֶזְכְּרֵךְ, וּמֵאֶרֶץ רְחוֹקָה אֲקַבֵּץ פְּזוּרֵךְ,
עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּיָפְיֵךְ וַהֲדָרֵךְ, וְגַם אָמְנָה אַתְּ אֲחוֹתִי.
גָּדֵל[1] כְּאֵבִי כָּל עֵת אֶזְכְּרָה, אֵיכָה שִׁפְחָה תִירַשׁ גְּבִירָה,
וְהִיא עַתָּה מִתְנַכֵּרָה, בְּשִׂמְחַת עוֹלָם וְנִטְעֵי נַעֲמָנִים.
דְּעִי כִּי אֲחִישֶׁנָּה עֵת רָצוֹן, וְתִשְׁאֲבִי מַיִם חַיִּים בְּשָׂשׂוֹן,
אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן, אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה בְּיַד אִישׁ עִתִּי.
הָהּ הָהּ אֲדוֹנִי כִּי בִּזִּיתָנִי[2], וּמִשָּׁמַיִם אֶרֶץ שֵׂעִיר הִשְׁלַכְתָּנִי,
בְּיוֹם קָרָה מַעֲדֶה-בֶּגֶד יְעָטָנִי, וַאֲשֶׁר בֵּיתִי הָיָה לָבוּשׁ שָׁנִים.
וְאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וְשֵׁשׁ אֶחְבְּשֵׁךְ, וּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב עַל לְבוּשֵׁךְ,
וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תִּהְיֶה בְרֹאשֵׁךְ, וְעַל כָּל כָּבוֹד יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי.
זָר טִמֵּא הֵיכַל קָדְשִׁי, בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים לְנִבְלֵי חַרְשִׂי,
עָרוּ עָרוּ יְסוֹד מִקְדָּשִׁי, עָבְרוּ עַל רֹאשִׁי[3] מַיִם הַזֵּידוֹנִים.
חֵץ יְפַלַּח סְגוֹר לְבָבָם, תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זְהָבָם.
בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבִיאוּ עַל גַּבָּם, עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִילוּן מִנְחָתִי.
טָהוֹר אַתָּה לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע, עַד אָן לֹא[4] תִּהְיֶה[5] צַדִּיק וְנוֹשָׁע,
תָּשׁוּב וְתַלְבִּישֵׁנִי[6] בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה וְרוֹב פְּנִינִים.
יְדִידוּת נַפְשִׁי מַה תִּתְאוֹנְנִי, צִדְקֵךְ גַּם אַהֲבָתֵךְ לֹא נִפְלֵאת מֶנִּי,
לָכֵן מִיּוֹם גְּלוֹתֵךְ נָדַדְתִּי אָנִי, כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי.
כְּלוּם יֵשׁ הֲנָאָה מִבְּשַׂר חֲמוֹרִים, כִּי תִשְׁכַּח אַהֲבַת אֵשֶׁת נְעוּרִים,
לַחְצוֹב לְךָ בּוֹרוֹת כֻּלָּם נִשְׁבָּרִים, וְאֵין בָּהֶם מַיִם אַךְ רֹאשֹ פְּתָנִים.
לָכֵן הַצַּדִּיק אָבַד עָקֵב נְפִילָתֵךְ, וִימִינִי הוּשַׁב אָחוֹר מֵרוֹב אַהֲבָתֵךְ,
לֹא נִכְנַסְתִּי בְּבֵיתִי[7] מִיּוֹם גְּלוֹתֵךְ, לְבַל אֶרְאֶה בְרָעָתִי.
מַלְכִּי קַנֵּא לִכְבוֹד שְׁכִינָתָךְ, בְּעָלוּנוּ אֲדוֹנִים-זָרִים זוּלָתָךְ,
וּבִמְקוֹם מִקְדָּשָׁךְ וְנַחֲלָתָךְ, שָׂמוּ הָאֲשֵׁרִים וְהַחַמָּנִים.
[1] הניקוד ב"שערי ציון": גָּדַל.
[2] הניקוד ב"שערי ציון": בְזִיתָנִי.
[3] הגרסה ב"רוני ושמחי": נַפְשִׁי. וכך בכמה דפוסים של "שערי ציון".
[4] ב"רוני ושמחי" נוספה הערה: (נוסחה אחרת: עַד מָתַי).
[5] כך גם ב"רוני ושמחי" וב"שיר ידידות". ר' חיים שושנה תיקן בהוצאה שלו וכתב "תָבִיא".
[6] ב"שערי ציון": לְהַלְבִּישֵׁנִי.
[7] ב"שערי ציון": בְּבַיִת, על פי שמואל א ז,ו: "כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם".
[8] ב"שערי ציון": אַלְבִּישׁ.
[9] ב"שערי ציון" וב"רוני ושמחי": עֲכּוּ"ם.
[10] ב"שערי ציון": הַמִּצְרִית.
[11] ב"שערי ציון" רק פעם אחת סָבִיב.
[12] ב"שערי ציון": עַיִן.
[13] ב"שערי ציון": אֵלַיִךְ.
[14] ב"רוני ושמחי" מנוקד: קוֹלֵךְ.
[15] כך בכל הגרסאות. הרב שושנה שינה וכתב: וִימִין חֶשְׁקוֹ.
[16] ב"רוני ושמחי" מנוקד: אַחֲרֶיךָ.
ארץ ישראל, גלות וגאולה, מרוקו, שירת הבקשות במרוקו