מילים: ר' חיים הכהן

​

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים,

קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי תַמָּתִי, שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהַבְתִּי.

אֵלֶיךָ דּוֹדִי נַפְשִׁי אֶשָּׂא, אֵיךְ אֵשֶׁת נְעוּרִים הִיא גְרוּשָׁה,

מֵאָז הָיִיתִי עַל לִבְּךָ חֲרוּשָׁה, וְעַתָּה הִמְלַכְתָּ אֵשֶׁת זְנוּנִים.

בִּתִּי אַל תִּפְחֲדִי כִּי עוֹד אֶזְכְּרֵךְ, וּמֵאֶרֶץ רְחוֹקָה אֲקַבֵּץ פְּזוּרֵךְ,

עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּיָפְיֵךְ וַהֲדָרֵךְ, וְגַם אָמְנָה אַתְּ אֲחוֹתִי.

גָּדֵל כְּאֵבִי כָּל עֵת אֶזְכְּרָה, אֵיכָה שִׁפְחָה תִירַשׁ גְּבִירָה,

וְהִיא עַתָּה מִתְנַכֵּרָה, בְּשִׂמְחַת עוֹלָם וְנִטְעֵי נַעֲמָנִים.

דְּעִי כִּי אֲחִישֶׁנָּה עֵת רָצוֹן, וְתִשְׁאֲבִי מַיִם חַיִּים בְּשָׂשׂוֹן,

אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן, אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה בְּיַד אִישׁ עִתִּי.

הָהּ הָהּ אֲדוֹנִי כִּי בִּזִּיתָנִי, וּמִשָּׁמַיִם אֶרֶץ שֵׂעִיר הִשְׁלַכְתָּנִי,

בְּיוֹם קָרָה מַעֲדֶה בֶּגֶד יְעָטָנִי, וַאֲשֶׁר בֵּיתִי הָיָה לָבוּשׁ שָׁנִים.

וְאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וְשֵׁשׁ אֶחְבְּשֵׁךְ, וּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב עַל לְבוּשֵׁךְ,

וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תִּהְיֶה בְרֹאשֵׁךְ, וְעַל כָּל כָּבוֹד יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי.

זָר טִמֵּא הֵיכַל קָדְשִׁי, בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים לְנִבְלֵי חַרְשִׂי,

עָרוּ עָרוּ יְסוֹד מִקְדָּשִׁי, עָבְרוּ עַל רֹאשִׁי[1] מַיִם הַזֵּידוֹנִים.

חֵץ יְפַלַּח סְגוֹר לְבָבָם, תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זְהָבָם.

בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבִיאוּ עַל גַּבָּם, עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִילוּן מִנְחָתִי.

טָהוֹר אַתָּה לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע, עַד אָן לֹא[2] תִּהְיֶה צַדִּיק וְנוֹשָׁע,

תָּשׁוּב וְתַלְבִּישֵׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה וְרוֹב פְּנִינִים.

יְדִידוּת נַפְשִׁי מַה תִּתְאוֹנְנִי, צִדְקֵךְ גַּם אַהֲבָתֵךְ לֹא נִפְלֵאת מֶנִּי,

לָכֵן מִיּוֹם גְּלוֹתֵךְ נָדַדְתִּי אָנִי, כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי.

כְּלוּם יֵשׁ הֲנָאָה מִבְּשַׂר חֲמוֹרִים, כִּי תִשְׁכַּח אַהֲבַת אֵשֶׁת נְעוּרִים,

לַחְצוֹב לְךָ בּוֹרוֹת כֻּלָּם נִשְׁבָּרִים, וְאֵין בָּהֶם מַיִם אַךְ רֹאשֹ פְּתָנִים.

לָכֵן הַצַּדִּיק אָבַד עָקֵב נְפִילָתֵךְ, וִימִינִי הוּשַׁב אָחוֹר מֵרוֹב אַהֲבָתֵךְ.

לֹא נִכְנַסְתִּי בְּבַיִת[3] מִיּוֹם גְּלוֹתֵךְ, לְבַל אֶרְאֶה בְרָעָתִי.

מַלְכִּי קַנֵּא לִכְבוֹד שְׁכִינָתָךְ, בְּעָלוּנוּ אֲדוֹנִים זָרִים זוּלָתָךְ,

וּבִמְקוֹם מִקְדָּשָׁךְ וְנַחֲלָתָךְ, שָׂמוּ הָאֲשֵׁרִים וְהַחַמָּנִים.

נָקָם אֶלְבַּשׁ וְשַׁלְהֶבֶת יָהּ, וְאֶשְׂרוֹף בֵּית הַגּוֹי[4] וּבֵית הַמִּצְרִיָּה,

אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה, וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי.

סִפַּיִךְ אֶבְנֶה וּשְׁעָרַיִךְ אָרִים, וִיסַדְתִּיךְ סָבִיב סָבִיב בַּסַּפִּירִים,

וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשׁוֹתַיִךְ מְאִירִים, וּבְנֵי הַיִּצְהָר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים.

עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי בִגְדֵּךְ צִיּוֹן, כִּי בָנַיךְ אֶגְאַל עָנִי וְאֶבְיוֹן,

עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר בְּבִנְיַן אַפִּרְיוֹן, הַשְׁמִיעִינִי קוֹלֵךְ תַּחַת אַהֲבָתִי.

פְּנֵי אֵל תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, וְעַיִן תְּשׁוּרֵךְ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה,

וַחֲמֵשׁ הַיָּדוֹת לָךְ לְמָנָה, כֵּן דּוֹדִי בָּרוּךְ בֵּין הַבָּנִים.

צוּף דְבַשׁ יָזוּב אִמְרָתֵךְ וְשִׂיחֵךְ, תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ,

וּלְהַעֲלוֹת תָּמִיד עַל רָצוֹן מִזְבָּחֵךְ, עַל מִשְׁכָּבִי בַלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי.

קוֹלְךָ[5] שָׁמַעְתִּי מַחְמַד עֵינִי, אֶשְׁאַל מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ יִשָּׁקֵנִי,

וּבִימִין חֶשְׁקִי תְּחַבְּקֵנִי, נָגִילָה בִנְאוֹת דֶּשֶׁא וּמַעְיַן גַּנִּים.

רֵעִי לְכָה נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדִי לָךְ אַהֲבַת עוֹלָמִים,

כְּאָח לִי אֶשָּׁקְךָ נֶגֶד כָּל הָעַמִּים, אֶנְהָגְךָ אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.

שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה צוּף יְזוּבוּן, וְעֵינַיִךְ יוֹנִים לֵב יֵיטִיבוּן,

שְׁנֵי שָׁדַיִךְ רָצוֹן יִשְׁאֲבוּן, שֶׁפַע חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים,

תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָךְ, יְדִידוּת נַפְשִׁי וְלִבִּי אַחֲרַיִךְ[6] הָלַךְ,

אַהֲבַת נְעוּרִים זָכַרְתִּי לָךְ, לָכֵן בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי,

מוֹר וַאֲהָלוֹת בְּגָדַיִךְ, נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם שְׁמָנַיִךְ,

צְרוֹר הַמּוֹר בֵּין שָׁדַיִךְ, פְּאֵר וְכָבוֹד כָּל עֲדָתִי.

תַּעַן לְשׁוֹנִי שִׁיר בְּסוֹד יְשָׁרִים, עֵת יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל עִם אֵשֶׁת נְעוּרִים,

וְהֵיכָל תִּוָּסֵד בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, בְּשַׁעֲרֵי צִיּוֹן נָעוּף כַּיּוֹנִים.

חַלּוּ גִבּוֹרֵי כֹחַ אַחַי וּלְאֻמִּי, יוֹמָם וָלַיְלָה לָאֵל אַל תִּתְּנוּ דֳמִי,

יִבְנֶה צִיּוֹן וִיכַנֵּס נִדְחֵי עַמִּי, מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת אֶל בֵּית חֶמְדָּתִי.

כְּבוֹד יְהֹוָה בְּתוֹכָהּ לְמוֹפֵת וּלְאוֹת, הָאֵשׁ חוֹמָה אֲרֻכָּה סָבִיב לְהַרְאוֹת,

נָא חִישׁ גּוֹאֲלֵנוּ אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הוֹשִיעָה יְמִינְךָ בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים.

 

[1] הגרסה ב"רוני ושמחי": נַפְשִׁי. וכך בכמה דפוסים של "שערי ציון".

[2] ב"רוני ושמחי" נוספה הערה: (נ"א עַד מָתַי).

[3] באעירה שחר הגרסה: בביתי. אולם המשורר כתב כך לפי ש"א ז,ו: "כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם".

[4] הגרסה ב"רוני ושמחי": עֲכּוּ"ם.

[5] ב"רוני ושמחי" מנוקד: קוֹלֵךְ.

[6] ב"רוני ושמחי" מנוקד: אַחֲרֶיךָ.