אלוהים אשאלה יוצר מאורים – המשורר שואל, מבקש, מהאל שהוא יוצר המאורות. יגלה קץ עדתו הפזורים – שהוא יגלה לו את זמן סיום הגלות והתחלת הגאולה.
ונקבץ לתוך ציון בשמחה – שיבת ציון וכינוס פזורות הגולה. ונהיה שם בכל מועד חברים – בכל חג משלושת הרגלים נתכנס יחד בירושלים בעלייה לרגל.
והכוהן שהוא גדול מאחיו – הכוהן הגדול, על פי הפסוק: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה" (ויקרא כא,י). יהא לובש כליל אורים ותומים – הכוהן הגדול ענד על חזהו את האפוד שנאמר עליו: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת" (שמות כח,לא) ואת האורים ותומים. 
ומי מקטיר ומי מדליק מנורה – מי מהכוהנים יקטיר וידליק? ומי יישא לכל דשן וירים – מי מהם נושא הדשן ומי מרימו, כמו שכתוב: "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו,ג). לשון המשורר לקוחה ממשנה יומא ב,ג: "הַפַּיִס הַשֵּׁנִי, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, וּמִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ".
בכל יום יעמידו בפייסות – היו מפילים גורלות כדי להחליט מי זוכה במצוות הללו: "הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְפַיִס. אַרְבָּעָה פְיָסוֹת הָיוּ שָׁם" (משנה יומא ב,ב). ומכל מום ונזק הם שמורים – הכוהנים צריכים להיות שלמים, ללא מום בגופם: "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהֹוָה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב" (ויקרא כא,כא).
ומשיח יהא שופט בצדק – באחרית הימים המשיח ישפוט בצדק את כולם, לפי הפסוק בישעיהו יא,ד: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים". והכוהן – הגדול. והוא – והמשיח. יהיו חגורים – על הכוהן הגדול נאמר: "וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר" (ויקרא טז,ד); על המשיח נאמר: "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו" (ישעיהו יא,ה).
ביום כיפור עבודתו מרובה – הכוהן הגדול הוא הדמות הפעילה ביותר בטקסי יום הכיפורים במקדש. וייכנס לתוך חדרי חדרים – רק לכוהן הגדול מותר להיכנס אל קודש הקודשים.
ויישמע קול אלוהים עת ידבר – הכוהן הגדול ישמע את קול האל מדבר אליו, כפי שדיבר אל משה במשכן: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט). כמו דיבר עשרת הדברים – כמו הקול ששמע העם במעמד הר סיני.
תחילתן – של עשרת הדברים. אני האל יי' – "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ,ב). ואין אחר כמותי ביצורים – "כִּי אֵין כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" (שמות ח,ו).
ולא יסור לבבך משמוע – תמיד תהיה בהכרה שה' הוא האלוהים: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (דברים ד,ט). ולא יהיה לך – "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ,ג).
ולא תזכור שמי שלא לצורך – "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שם,ז). ולא תרגיל לשונך בשקרים – "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג,ז).
והיזהר בסוד שבת בראשית – "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ,ח). הציווי לשמור על השבת בספר שמות נובע מכך שהאל שבת ביום השביעי של מעשה הבריאה: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (שם,יא). אשר בו ישמחו זרע ישרים – עם ישראל ישמח ביום השבת.
לאביך ואימך תפרנס – לפי מצוות "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שם,יב). חכמים דרשו על כך: "איזהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא" (ספרא, פרשת קדושים א,י).
ולא תרצח... ולא תנאף – שם, פסוק יג. בעורמה – לפי הפסוק: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" (שמות כא,יד). גופות אסורות – כל איסורי עריות המובאים בספר ויקרא פרק יח.
ולא תגנוב נפשות לעבדים – "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא,טז). חכמים דרשו גם את "לֹא תִּגְנֹב" (שמות כ,יג) על גניבת נפשות: "לא תגנוב – הרי זה אזהרה לגונב נפש: אחד הגונב את האיש או את האשה את הגדול או את הקטן אפלו קטן בן יומו הרי זה חייב" (מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כ,יג). אשר לי הם במצרים קנויים – "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כה,נה).
ועד שקר  – "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ,יג). יהא חייב בנפשו  – לפי הנאמר בדברים יט,טז-כא: "כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה... וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו... וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ". וכל מעשיו ועדותיו אסורים – כל העדויות של עד השקר אינן קבילות.
ולא תחמוד... – "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שמות כ,יד).
אני אוסיף שבח לאל בשירי – המשורר מתחייב להמשיך לכתוב שירים ולשבח את האל. ואזכירו ערבים עם שחרים – בקריאת שמע בערב ובבוקר.
וכולכם ברוכים מה' – לפי תהילים קטו,טו: "בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". אשר ציווה לשלם הנדרים – המוטיב של תשלום הנדרים עובר בספרי המקרא פעמים רבות, למשל: "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (דברים כג,כב), וגם החכם בספר קוהלת ה,ג אומר: "כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם".
שמי יוסף – שמו הפרטי של המשורר. וישראל גבירי – שם אביו ישראל. אשר שאל ישועה מיי' – המשורר ביקש מהאל ישועה.
ושלום רב יסובב כל עדתי – המשורר מתפלל שכל עדת יהודי תימן יחיו בשלום. וכל גזע זקנים עם נערים – כל שכבות העם.