כי אשמרה שבת – המשורר מבליט את הגמול שבשמירת שבת כמידה כנגד מידה: אם אשמור על השבת, האל ישמור עליי. אות היא לעולמי עד בינו וביני – כפי שנאמר: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם" (שמות לא,טז-יז), והכוונה על פי פירוש ר' אברהם אבן עזרא שם:  "כי טעם כי אות היא – שלא יוָדע הישראלי כי אם בשמירת השבת; אם היה בעיר – לסגור חנות הסחורה, ואם בדרך – שלא ילך. וטעמו הוא, שתדעו שאתם מקודשים לי. וזה רמז, שחייב אדם בכל שבת ללמוד דברי התורה" (הפירוש הקצר של ראב"ע לשמות לא,יג).
אסור מצוא חפץ לעשות דרכים – האיסורים המנויים כאן מבוססים על דברי הנביא ישעיהו נח,יג: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהֹוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר". אסור מצוא חפץ – אסור לחפוץ, לרצות לעשות את המלאכות להלן. לעשות דרכים – לצאת מתחום שבת, וכך מפרש ראב"ע על הפסוק: "משבת – מִלֶּכֶת בשבת". גם לדבר בו דברי מלכים – ביום השבת אסור לדבר דברים בטלים, אף אם הם דברי מלכים. דברי סחורה או דברי צרכים – גם אלו דברי חול האסורים בשבת. ראב"ע בפירושו שם כותב: "ודבר דבר – עתיד, או בדברי העולם, כי אם בדברי תורה", וכוונתו שאסור לתכנן דברים בשבת או לדבר על ענייני העולם. אהגה בתורת אל – כלומר, במקום לעסוק בדברי חול, אהגה בתורתו של האל והוא יגמול לי בכך שילמדני ויחכימני.
בו אמצאה תמיד נופש לנפשי – כשם שהאל נָפַשׁ ביום השבת: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא,יז), כך מי ששומר עליה זוכה לנפוש בה.  הנה לדור ראשון – הכוונה לדור המִדבר. נתן קדושי – האל. מופת – נס. בתת לחם משנה בשישי – האל הוריד לבני ישראל במדבר מן בכל יום, וביום שישי הוריד להם מנה כפולה גם ליום השבת. ככה בכל שישי יכפיל מזוני – מי ששומר על השבת, האל יברך אותו בשפע של מזון.
רשם בדת היום – בדיני השבת המובאים בתורה. חוק אל סגניו – אל הכוהנים, שהם מעבירים לעם את ציווי האל. בו – ביום השבת. לערוך לחם פנים לפניו – הכוהנים היו עורכים את לחם הפנים על שולחן הפנים במשכן: "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְהֹוָה תָּמִיד" (ויקרא כד,ח). על כן להתענות בו, על פי נבוניו אסור – לפי דברי חכמים אסור להתענות ביום השבת, וכל הצומות נדחים מפני השבת. לבד מיום כיפור עווני – כשחל יום כיפור בשבת, חובה להתענות.
היום מכובד הוא  - כמאמר הנביא: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהֹוָה מְכֻבָּד" (ישעיהו נח,יג). יום תענוגים – צריך להתענג בו משום שנאמר שם: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג". לחם ויין טוב, בשר ודגים – כך צריך להתענג בו במאכלים משובחים. מתאבלים בו הם אחור נסוגים – מי שאינו שמח בשבת, נסוג לאחור. כי יום שמחות הוא ותשמחני – ראב"ע מזכיר בפסוק "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם" (במדבר י,י) את דברי חז"ל, שהכוונה ליום שבת.
מחל מלאכה בו – מי שמתחיל במלאכה ביום שבת. סופו להכרית – דינו כרת, כפי שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות לא,יד). על כן אכבס בו ליבי בבורית – אטהר את ליבי מחטאיי, לפי דברי ירמיהו ב,כב: "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי"; בורית הוא חומר לניקוי ולכביסה. אתפללה אל אל – את תפילות השבת: ערבית ושחרית, מוסף וגם מנחה.