יֵינֵךְ טוֹב, רָטֹב
הפיוט "יינך טוב רטוב" מוכר בעיקר משירת הבקשות של יהודי מרוקו. הוא שייך לפרשת תולדות בנובת אל-אצביהאן, אולם יש לו גם לחן אלג'יראי בנובת רמל אל-מיא. מחברו של הפיוט הוא ר' יצחק דבאח, ושמו מופיע באקרוסטיכון השיר.
זהו פיוט אהבה, שמדמה את עם ישראל לאהובה ואת הקב"ה לדוד האוהב המתגעגע אליה ואומר לה שהגלות קרובה לסיומה והגאולה נמצאת בפתח. הפיוט משובץ בביטויים רבים הלקוחים משיר השירים ומיחסי האהבה בין הדוד והרעיה המופיעים בו.
מילים: רבי יצחק דבאח
יֵינֵךְ טוֹב, רָטֹב הַשְׁקִינִי יָפָה, מַרְאַיִךְ הַרְאִינִי, בְּעֵינַיִךְ לִבַּבְתִּינִי.
אֲחוֹתִי כַלָּה, חִישׁ עוּרִי, זַמְּרִי וְשִׁיר דַבֵּרִי.
צְבִיָּה לִבִּי חֳמַרְמָר לִנְדוֹדֵךְ מְאֹד מַר לִי, מָר. מָה אֶעֱנֶה וּמָה אוֹמַר?
חָשַׁקְתִּי לִרְאוֹת פָּנַיִךְ, טוֹבִים מִיַּיִן דּוֹדָיִךְ, מַה יָּפוּ לִי פְּעָמָיִךְ.
קָרֵב קֵץ חֲזוֹן פְּדוּתֵךְ, מַהֵר אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתֵךְ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחְרִיתֵךְ.
אלג'יריה, מרוקו, , שירת הבקשות במרוקו
יינך טוב – התורה משולה ליין טוב, ע"פ הפס' בשיר השירים ז,י: "וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים". חז"ל דרשו על כך (במדרש שיר השירים רבה א,לג) שהכוונה להלכות הנוגעות לשלושת הרגלים. רטוב – עסיסי, חז"ל דרשו על יין שנמזג במים שהוא משל לתורה שבכתב שמשולבת עם התורה שבעל פה (מסכת חגיגה י ע"א). מראיך הראיני – כפי שמבקש הדוד מרעייתו "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ" (שיר השירים ב,יד), וחז"ל דימו את המראה היפה של הרעיה למעשים הטובים של עם ישראל (מדרש שיר השירים רבה ב,לא). בעינייך לבבתיני – שיבוץ נוסף משיר השירים: "לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ" (שיר השירים ד,ט), ודרשו חז"ל שנושא זה מתייחס לבני ישראל כאשר הסכימו לקבל את התורה ואחר כך לקיימה (מסכת שבת פח ע"ב). אחותי כלה – ביטוי שגור בשיר השירים (למשל ד,ט; ד,י; ד,יב; ה,א). חז"ל הסבירו את הדימוי על ידי דרש המילים: אחותי – "שנתאחו לי בגלות", כלומר, הגלות גרמה לאחווה; כלה – "שנתכלו בגלות", כלומר הגלות כלתה אותם וגם תאחה ותדביק אותם חזרה (מדרש במדבר רבה יג,ג).