נורא בי עמרם גרם – המשורר משתמש בביטוי המופיע בתלמוד במסכת קידושין דף פא עמ' א. שם מסופר על רב עמרם, אמורא מהעיר נהרדעא שבבבל, אליו הובאו שבויות יהודיות שנפדו. שיכנו אותן בעליית גגו ונטלו משם את הסולם הכבד כדי שלא יוכלו ליצור איתן מגע. במהלך הזמן רב עמרם ניסה להגיע אליהן ונטל את הסולם הכבד. באמצע הטיפוס למעלה כשהבין שהוא עושה טעות אך מתקשה לעמוד בפני יצרו, הוא צעק בקול "שריפה בבית עמרם". צעקתו הביא את שכניו לביתו וכך הוא מנע מעצמו מעשה עבירה. משוררנו משתמש בביטוי זה כהשאלה לאש המריבה שפרצה בבית ר' עמרם וגרמה לו להתרחק מידידו ר' נתן. בצע בדמי – הביטוי לקוח מתהלים ל,י, וכוונתו בשיר לפירוד המשפחתי בין ר' נתן לר' עמרם, שנגרם כתוצאה מהמחלוקת עליו בבית ר' עמרם.
דודי אור עיני – בבית זה משבח ר' נתן את תכונותיו של ר' עמרם. הוא מכנה אותו בשם החיבה "דוד" ואף קורא לו "אור עיני". סיני – זהו ביטוי תלמודי המתאר אדם ששולט במגוון רחב של חומר תלמודי (כמו התורה שניתנה מסיני). הוא מוסיף תיאורים אישיים כמו קרוב, אח, עצמי.
איך תנא דידן לן דן דינא דגרמי? – מילולית פירוש השורה: איך התנא שלנו שופט אותנו בדיני גרימת נזק. המשורר משתמש במונח התלמודי "דינא דגרמי", כלומר נזק שעשה אדם בדרך עקיפה, שדינו פְּטוֹר מתשלום נזיקין. המשורר מחמיא לר' עמרם כשהוא מכנה אותו תנא דידן, אבל רומז גם על עשיית דין שלא כשורה. הכוונה ככל הנראה לכך שר' עמרם שפט את ר' נתן לפי דברי הרכילות שהגיעו לאוזניו.
שִלח בעירֹה בשדה חברו – הפירוש המקורי של המילה בעירֹה הוא "בהמתו" והוא קשור לסוגיא תלמודית העוסקת באדם ששלח את בהמתו לרעות בשדה חברו. כאן המשורר משתמש במשחק מילים של מילה זו עם המילה "בְּעֵרָה" ואומר שר' עמרם הצית בלבו את האהבה לשירו המתוק.
תורה שבכתב כתב – ר' נתן משבח את שיריו של ר' עמרם המתובלים בדברי תורה. יתכן אף כי הוא מדמה את דברי ר' עמרם לתורה עצמה. הציץ מן החלון – ע"פ שיר השירים ב,ט: "מַשְגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". כלומר נכנס גם לסודות התורה.
בלשון הזהב רהב – גם כאן המשורר מחמיא לר' עמרם שלשון השיר שלו היא כזהב. פירושו של הפועל "רהב" הוא "התנשא", התעלה על כולם. גם נטה ללון – ביטוי הלקוח מירמיהו יד, ח, שם בהקשר של אורח. אולי רומז כאן ר' נתן שר' עמרם הציץ בסודות התורה ותקע יתד גם בחלק זה של הפרד"ס, אות לגדולתו.
עצם אהבה הרבה לשאול את מחלון – מחלון ידוע כדמות ממגילת רות שמת מייד בפתיחת העלילה. אולם כיוון שמזרעו נולד דוד המלך, דרשו את שמו כך שהקב"ה מחל לו על חטאיו (בניגוד לאחיו כליון). ר' נתן משתמש במשמעות כפולה של השם מחלון מעוצמת אהבתו הוא הרבה לבקש מידידו מחילה, ולמעשה גם מכנה את ידידו מחלון ושואלו בהמשך השיר שאלות אישיות.
על הפסק טעמו – טעם הוא הרגל, כפי שנאמר בתהלים לד,א: "לְדָוִד בְּשַנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵהוּ וַיֵּלַךְ". כלומר ר' נתן שואל את ר' עמרם מדוע הפסיק ממנהגו להיפגש איתו וגם אסף שלומו במשמעות שלילית – הפסיק לומר לו שלום, כפי שנאמר בירמיהו טז,ה: "כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה".