​

יַעְלַת אֲהָבִים שִׂמְחִי וָרֹנִּי, כִּי עוֹד הֲמוֹנֵךְ יִשְׁקוֹט וְנָח.
בִּנְוֵה הֲדוֹמִי וּבְבֵית מְלוֹנִי, שָׁמָּה יְרַנֵּן עַם נֶאֱלָח.
יָשׁוּב צְבִי חֵן אֶל בֵּית מְנוּחוֹ, בָּרַח וְעָלָה מִן הַדְּבִיר.
גּוֹלֶה וְנִדָּח מִצַּר אֲנִיחוֹ, רָעַת מְשַׂנְאָיו לְהַעֲבִיר.
כּוֹנֵן אֲכוֹנֵן כִּסֵּא מְשִׁיחוֹ, מִיָּם וְעַד יָם יִמְשׁוֹל גְּבִיר.
בּוֹא יָבוֹא נָא יְדִיד נַפְשִׁי, יָנוּחַ יִשְׁקוֹט בִּמְעוֹנִי.
עוֹד יִלָּוֶה אֵלַי אִישִׁי, חוֹתָם עַל לֵב יְשִׂימֵנִי.
שְׂמֹאלוֹ תַחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.
אֶל בֵּית מִקְדָּשׁוֹ אֶקְרְבָה, וּמִזְבְּחוֹ אֲסוֹבֵבָה.
אָז יִתְגַּדַּל שְׁמֵיהּ רַבָּא וְיִתְקַדַּשׁ צוּר נַעֲלָה.