יפה ותמה – מושלמת ביופיה. תורה תמימה – תורה שלמה, על פי הפסוק: "תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תהילים יט,ח). הנעימה – ערבה לַחֵיךְ. מי יוכל להעמיק בסודך – אין מי שיוכל לרדת לעומק סודותייך. סוד אלוהים חיים – כמאמר הכתוב: "כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד יְהֹוָה וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת דְּבָרוֹ" (ירמיהו כג,יח).
אור זיו זהורך – אורך הבוהק. בוער תוך קרבי – מעורר בי תשוקה, לפי הפסוק: "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ" (תהילים לט,ד). תמיד ידרשו אותך – שתי משמעויות לדרישה: חיפוש ולימוד בדרך הדרש. רבים – גדולים בתורה. חוקים ומצוות טובים – על פי נחמיה ט,יג: "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". את כל ליבות מלהיבים... וכפטיש יפוצץ סלעים והרים – התורה מדומה לאש המבעירה את ליבות אוהביה מצד אחד, ומאידך גיסא יש בה כוח לפוצץ סלעים, והכול לפי הפסוק: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְהֹוָה וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כג,כט). חן דדייך ירוו בכל עת – לימוד התורה מדומה לחלב אם המזין את העולל, כשם שהוא שבע מחלב אימו, כך הלומד שבע מלימוד התורה. תורת אמת – שיבוץ הלקוח מדברי הנביא מלאכי ב,ו: "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ". מפיך אנו חיים – שיבוץ של קטע ממשנה כתובות א,ז: "הִיא אוֹמֶרֶת: מֻכַּת עֵץ אֲנִי, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא כִי אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ... וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין", והכוונה כאן היא שאנחנו הולכים לאורה וגם חיים בזכותה. מיין סוד אלוהים חיים – סודות התורה, הם דרכי הקבלה, משולים ליין על פי הגימטריא של 'יין' ושל 'סוד', סכום אותיות שניהם הוא 70. ההקבלה בין התורה ליין נמצאת כבר במשלי ט,ה: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי".

נתעלסה בגיל באהבים – לימוד התורה על פי הקבלה מדומה להתעלסות, לפי הפסוק: "לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים" (משלי ז,יח). בסוד נקודות עם התיבות – בתורת הקבלה יש משמעות מיסטית למילים (תיבות) וגם לניקוד שלהן (נקודות). כתרים עם אותיות – מעל חלק מהאותיות (ב,ג,ד,ה,ז,ח,ט,י,נ,ע,צ,ק,ש) בספר התורה יש "כתרים", קישוטים שמייפים את האות. פתוחות עם סתומות – יש אותיות 'פתוחות', למשל האות ה, יש אותיות 'סגורות', למשל האות ס, ולסוגי האותיות יש משמעות מיסטית בקבלה. סודם ברמות – סוד משמעות האותיות נמצא במרומים, נעלם מהאנשים הפשוטים. אורות עליונים – יש לאורות בעולם העליון גוונים שונים ומשמעויות שונות. טוב מזהב ופנינים – לפי הפסוק: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהילים קיט,עב). מעיין גנים – ביטוי הלקוח משיר השירים ד,טו, וכוונתו שדברי התורה הם כמו גנים שמושקים על ידי המעיין שהוא התורה שבעל פה. בשבעים פנים – ניתן לפרש את התורה בשבעים דרכים, כך לפי מדרש במדבר רבה יג: "כְּשֵׁם שֶׁיַּיִן חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, כָּךְ יֵשׁ שִׁבְעִים פָּנִים בַּתּוֹרָה". כולם חונים – מסודרים ומקובלים. הן אני עבד נרצע לך – עבד נרצע הוא עבד שהחליט להישאר אצל אדונו ולעובדו לעולמים. המשורר מכריז שהוא יעבוד את האל כעבד עולם. קניין בלב שלם – מתוך דברי דוד לבנו: "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה" (דברי הימים א כח,ט).

יורו משפטייך – החכמים יְלַמדו את המצוות; על פי ברכת משה: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג,י). האיתנים – איתני עולם, והם התנאים והאמוראים המוזכרים בהמשך. תנאי – התנאים הם חכמי התלמוד הראשונים, שחיו בימי בית שני ועד אחרי החורבן. אמוראי – חכמי הגמרא. גאוני – הגאונים ראשי ישיבות בבל וארץ ישראל. סבוראי – החכמים שחיו לאחר תקופת האמוראים. רבנן בתראי – חכמינו האחרונים. לחיי מדבש יאה – תורתם של חכמים אלה משולה לחיים המתוקים יותר מדבש, כפי שנאמר: "מִשְׁפְּטֵי יְהֹוָה אֱמֶת... וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (תהילים יט,י-יא). גזרות שוות – גזרה שווה היא אחת הדרכים שבה נלמדת התורה, והכוונה ללימוד על פי ביטויים דומים הכתובים בדינים שונים. הלכות פסוקות – שנפסקו על ידי פוסקי ההלכה. כולם מפי גבורה – המשורר רומז למדרש שאומר שהמידה של גזרה שווה ניתנה למשה בסיני מפי האל (הגבורה). זיקוקין דנורא – ניצוצות אש, והכוונה לדברי התורה שיוצאים מפי החכמים, שהם משולים לניצוצות אש שיוצאים מפיהם. בקולות וברקים – במעמד קבלת התורה בהר סיני נאמר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים" (שמות יט,טז). מארקים – מהארצות, כלומר מהאדמה. וקול משמיים – הקולות עטפו את בני ישראל בקבלת התורה.

שמות הקודש בך נעלמים – על פי תורת הקבלה, יש בתורה צירופי מילים שעל פיהם אפשר לגלות את שמות הקודש של האל, שבאמצעותם הוא ברא עולמות, כפי שכתוב בזוהר פרשת משפטים קכג ע"ב: "אוֹרַיְיתָא כֹּלָּא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא [=התורה כולה הוא שמו של הקדוש ברוך הוא]. וּמַאן דְּמִשְׁתַּדַּל בָּהּ, כְּמַאן דְּמִשְׁתַּדַּל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא [=ומי שמשתדל בה הוא כמי שמשתדל בשם הקדוש]. בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא, חַד שְׁמָא קַדִּישָׁא הוּא [=משום שהתורה כולה – שם קדוש אחד הוא]. שְׁמָא עִלָּאָה, שְׁמָא דְּכָלִיל כָּל שְׁמָהָן [=שם עליון, שם הכולל את כל השמות]. בצירופים נפלאים – לפי תורת הסוד, יש משמעות עמוקה לצירופי מילים ואותיות בתורה. והמה בכתובים – ציטוט מסיפור התנבאותם של אלדד ומידד (במדבר יא,כו): "וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים"; כאן המשורר מתכוון ששמות הקודש כבר נמצאים בתוך הכתובים, אף על פי שאינם גלויים. חתומים וגם סתומים – אינם ידועים אלא ליודעי חוכמת הנסתר, וזאת על פי חזון דניאל: "וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ" (דניאל יב,ט). מאירים ומזהירים – האור מסמל הבנה. בסוד ישרים – על פי תורת הסוד, שרק צדיקים יודעים אותה, והשיבוץ מתהילים קיא,א: "אוֹדֶה יְהֹוָה בְּכָל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה". כי חיים הם למוצאיהם – ציטוט ממשלי ד,כב. וחי בהם אשר יעשה האדם וחי – על פי הפסוק מויקרא יח,ה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". מזיו צור עולמים – מאורו של האל, המכונה בישעיהו כו,ד 'צור עולמים': "כִּי בְּיָהּ יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים".

לכו לחמו תמיד בלחמי – על פי הפסוק: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (משלי ט,ה), ופירוש הדבר שהתורה נמשלה ללחם וליין, ומי שאוכל ושותה ממנה – מַחְכִּים. בי"ג מידות תדרוש התורה – לפי רבי ישמעאל, התורה נדרשת בשלוש עשרה מידות, שחלקן נזכרות בבית זה, וכך הן מובאות במדרש: "רבי ישמעאל אומר: בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת: (א) מקל וחומר; (ב) מגזירה שוה; (ג) מבנין אב מכתוב אחד, מבנין אב משני כתובים; (ד) מכלל ופרט; (ה) מפרט וכלל; (ו) מכלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט; (ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל; (ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. (ט) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שהוא כענינו – יצא להקל ולא להחמיר. (י) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר. (יא) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. (יב) דבר הלמד מעניינו, ודבר הלמד מסופו; (יג) וכן שני כתובין המכחישין זה את זה – עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן" (ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל). קל וחומר כשורה – המידה הראשונה, ובמדרש מדגימים לפי סיפור צרעת מרים: אם אביה של מרים היה יורק עליה (כועס), היא היתה מורחקת ממנו שבעה ימים, קל וחומר אם האל כועס עליה, שהיא צריכה להיות בהרחקה של שבוע. היקש – כאשר יש שני נושאים דומים, ודיניו של אחד מהם מפורטים, מקישים ממנו על חברו. ההיקש אינו נמצא במדרש של רבי ישמעאל, אלא ב"ברייתא דל"ב מידות", מדרש המונה 32 מידות של התורה והוא מיוחס לרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי, ומידה זו היא מספר 21 שם ונקראת: "מִדָּבָר שהוקש לשתי מידות". גזרה שווה – המדרש מדגים מדיני השמירה. יש כמה סוגי שומרים, ביניהם שומר בשכר ושומר בחינם. בשניהם נאמר: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ", אך באחד מהם מפורטים יותר דינים, וממנו לומדים על חברו בדרך 'גזרה שווה'. מסורה מפי גבורה – לפי המדרש, לא יכול כל חכם לדרוש 'גזרה שווה', יש מספר קבוע של דרשות כאלה שלפי המסורת ניתנו למשה מסיני, וכך נאמר בתלמוד: "אין אדם דן גזירה שווה מעצמו" (בבלי, פסחים סו ע"א). כללים עם פרטים – יש מקומות שהתורה מפרטת מאוד ומייד אחר כך היא מכלילה. המדרש מדגים לפי הפסוק: "וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ" (דברים יד,כו). אחרי המילים "תאווה נפשך" יש פירוט, ואילו אחרי המילים "אשר תשאלך נפשך" אין פירוט. על פי מידה זו ניתן ללמוד מהחלק המפורט על החלק שאינו מפורט. תוציא לאורה – תפרסם ברבים, בקרב התלמידים. משם יוצאים ארבע נהרות – על פי סיפור גן עדן: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" (בראשית ב,י). המדרש (בבלי, בבא קמא פב ע"א) ממשיל את התורה, למים לפי דברי הנביא: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיהו נה,א). כאן, המשורר רומז לדרכי הפרשנות – ארבעת ראשי הנהרות הם ארבע דרכי הפירוש: פשט, רמז, דרש וסוד. כולם אורות – כלומר, כולם נכונים. פשטים עם רמזים – פשט ורמז. נדרשים – דרש. וסודות נעלמים – דרך תורת הסוד.

מה טוב דודייך אחותי כלה – על פי הפסוק "מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה" (שיר השירים ד,י). המשל בשיר הוא לתורה הנקראת 'כלה' ומעניקה ללומדיה מתיקות. נופת צוף דבש שפתייך – על פי הפסוק: "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שם,יא). גן נעול דלתייך – לפי הפסוק: "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה" (שם,יב). ריח טוב בגדייך – על פי הפסוק: "וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן" (שם,יא). דודייך, יפי עינייך – על פי הפסוק: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים". השיבוצים המובאים כאן מתפרשים באלגוריה של שיר השירים כתיאורי אהבה של הדוד, הוא האל, לרעיתו, עם ישראל. בשיר שלנו המשורר מסב את מחוות האהבה של הכלה לתורה. חמה ולבנה כולם עמדו מאורך – המשורר משבח את התורה על ידי הרמז לסיפור יהושע שהעמיד את השמש ואת הירח בשמיים: "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע י,יב). ובמדרש נאמר שיהושע הראה לשמש שהוא לא מש מלימוד התורה ועל ידי כך השמש נאותה להישמע לו: "דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה סִגְנוֹן לִיהוֹשֻׁעַ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְסֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה בְּיָדוֹ, אָמַר לוֹ: חֲזַק יְהוֹשֻׁעַ, אֱמָץ יְהוֹשֻׁעַ, לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגו', נְטָלוֹ וְהֶרְאָה אוֹתוֹ לְגַלְגַּל חַמָּה, אָמַר לָהּ כְּשֵׁם שֶׁלֹא דּוֹמַמְתִּי מִזֶּה, אַף אַתָּה דּוֹם מִלְּפָנַי, מִיָּד: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד" (מדרש בראשית רבה ו,ט). כי אורך ימים בימינך, עושר בשמאלך – לפי הפסוק: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (משלי ג,טז). ברוך בוראך – מתוך 'ברכת הלבנה': "בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ, בָּרוּךְ עוֹשֵׂךְ, בָּרוּךְ קוֹנֵךְ, בָּרוּךְ בּוֹרְאֵךְ" (מסכת סופרים א,ב). אל חי העולמים – סיום קטע 'ישתבח' בתפילת שחרית.