יוֹנָה מַה תֶּהְגִּי
מילים: ר' יהודה הלוי
פיוט שכתב המשורר רבי יהודה הלוי, ושמו מופיע באקרוסטיכון השיר. הפיוט בנוי כדו שיח בין כנסת ישראל לאל. האל פונה אליה בדברי ניחומים, והיא מדברת על קשיי הגלות ועיכוב הגאולה.
יוֹנָה, מַה-תֶּהְגִּי וּמַה-תֶּהֱמִי,
חַגַּיִךְ חָגִּי, נִדְרֵךְ שַׁלְּמִי.
הַעוֹד לִי תִקְוָה לָצֵאת מִשְּׁבִי
וּלְהַשִּׂיג תַּאְוָה עַל הַר הַצְּבִי?
תִּרְאוּנִי דָוָה מִנֹּד אוֹהֲבִי,
לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי עוֹד נָעֳמִי?
וְלוּ יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּדְּרוֹר
לָעוּף אֶל תִּלִּי לִקְרֹא לִי דְרוֹר,
וַעְפַר הֵיכָלִי אֶרְקַח מָר-דְּרוֹר,
אֶשַּׁק מֵאַהְבָה מִדְרַךְ פַּעֲמִי.
דַּיֵּךְ כִּי מַלְכֵּךְ יָגֵן בַּעֲדֵךְ,
וּבְאֶרֶץ חָשְׁכֵּךְ יָכִין צַעֲדֵךְ,
שׁוֹפָר אֶל חִכֵּךְ, כִּי בָא מוֹעֲדֵךְ,
דַבְּרִי עַל לִבֵּךְ: נַחֲמִי נַחֲמִי.
הַשָּׂם אֶת פָּנַי אֶל עֵבֶר פְּנֵי
הַדְרַת הַר סִינַי וּמְקוֹם הַסְּנֶה,
יַשְׁמִיעַ אָזְנַי מֵיטַב מַעֲנֶה,
אֶבְטַח בַּאדֹנָי כִּי יָדַע שְׁמִי.
יונה – כינוי לעם ישראל. מה תהגי ומה תהמי – מדוע תקראי ותבכי. הפועל 'הוגה' מיוחד ליונים, והפועל 'הומה' מוכר במקרא כקול קריאה כללי של בעלי חיים, למשל: "נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה" (ישעיהו נט,יא). חגייך חגי – חגגי. נדרך שלמי – עלי לארץ ישראל. לפי דברי הנביא: "הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ" (נחום ב,א).
העוד לי תקווה – היא שואלת בנימה של יאוש, האם יש לה סיכוי לצאת מהגלות המדומה לשבי. ולהשיג תאווה על הר הצבי – תכלית השיבה לארץ ישראל היא העלייה להר בית ה'. תראוני – לשון שיר השירים א,ו: "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת. דווה – חולה, לפי איכה א,יג: "נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה". מנוד – מנדודים. אוהבי – האל. למה תקראנה לי עוד נעמי – לפי רות א,כ: "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד".
אבר – כנף, ולפי הפסוק: "וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה" (תהילים). תילי – סמל לישיבה במקום בטוח: "וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב" (ירמיהו ל,יח). לקרוא לי דרור – להוציא אותי לחופשי, לפי הפסוק: "לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (ירמיהו לד,טו). ועפר היכלי ארקח מור-דרור – אעשה מעפר הריסות המקדש תערובת בשמים. מור-דרור – טיפות של בושם מור, לפי הפסוק: "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת" (ל,כג). המשורר משתמש בשלוש משמעויות שונות של המילה "דרור". אשק מאהבה מדרך פעמי – אנשק את עפרה של ארץ ישראל מאהבתי אליה, כדברי המשורר בשירו 'יפה נוף': "וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב".
דייך – דברי הדוד. יגן בעדך – יגן עלייך, לפי הפסוק: "וְאַתָּה יְהֹוָה מָגֵן בַּעֲדִי" (תהילים ג,ד). ובארץ חושכך – בגלות. יכין צעדך – יכוון את דרכך, לפי הפסוק: "וַיהֹוָה יָכִין צַעֲדוֹ" (משלי טז,ט). שופר אל חיכך – השופר מסמל את הגאולה: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ישעיהו כז,יג). כי בא מועדך – מועד הגאולה, לפי תהילים קב,יד: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד". דברי על ליבך נחמי נחמי – לפי הנבואה: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ" (ישעיהו מ,א-ב).
השם את פניי אל... הר סיני – דברי הרעיה. האל שהנחה אותי אל הר סיני. ישמיע – הוא ישמיע לי את בשורת הגאולה. מיטב מענה – מיטב השיר. כי ידע שמי – זכר אותי וגאלני, על פי הפסוק: "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי" (תהילים צא,יד) ובמשמעות שונה.
גלות וגאולה, עיראק
