יוצר – האל. יחידתי – נשמתי. לו אתנה דודיי – אתן לו את אהבתי, על פי שיר השירים ז,יג: "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ". אחסה בזיו סתר עליון – המשורר מרגיש מוגן תחת המחסה של האל, לפי הפסוק בתהילים סא,ה: "אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה". בצל שדי – לפי הפסוק: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהילים צא,א).
גמר ביום שישי – האל סיים את מעשה הבריאה ביום שישי: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית א,לא-ב,א). ראה והנה טוב – על פי הנאמר בסיום הבריאה: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א,לב). כל מעשה שדי – מעשה הבריאה של האל.
למייחלי חסדו – כינוי לייראי ה' המצפים לישועתו לפי תהילים לג,יח: "הִנֵּה עֵין יְהֹוָה אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ". גנז מאור טובו – על פי המדרש, האל גנז את האור הגדול לעתיד לבוא לצדיקים: "דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְּלַגָּה וְרָאָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקוּלְקָלִים – עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם'. וּלְמִי גְּנָזוֹ – לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב', וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב'. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח'" (בבלי חגיגה יב ע"א). מזהיר כזוהר – לפי דניאל יב,ג: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ". על הרים וזיז שדיי  – זיז הן כלל החיות, ולפי הפסוק בתהילים נ,יא: "יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי".
פדה בשלום את צדיק יסוד עולם – שילוב הפסוק: "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי" (תהילים נה,יט) עם הפסוק "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י,כה). בזוהר, ספרא דצניעותא ב, מקשרים את שני הפסוקים האלה: "'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם', שַׁלִּיט דְּכַר בְּנוּקְבָא, דְּכְתִּיב 'וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם', נָהִיר יוֹ"ד בִּתְרֵין, וְנָהִיר וּמְעָבַּר לְנוּקְבָא". בהמשך הבית מופיע הפועל "יוסף", והוא רומז לשמו של יוסף הצדיק, שעל פי תורת הסוד הוא בספירת "יסוד". נחלת שדי – הביטוי הזה מופיע באיוב לא,ב: "וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים", ויתכן שהוא רומז גם לברכת יעקב ליוסף – ברכת הארץ שה' ברך את האבות: "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת" (בראשית מט,כה).
זכר – האל. ברית כרת מאז – האל זכר את הברית שכרת לשלושת האבות. ועמדה אל יעקב – הזכות של הברית עמדה להם, והכול לפי הפסוק בתהילים קה,ח-י: "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק. וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם". באל שדי – על פי הפסוק: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי" (שמות ו,ג).
קידש בהר סיני את כל קהל עמו – כפי שציווה האל למשה: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהֹוָה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (שמות יט,י-יא). המו לחיבתו גם בהמות שדי – כאן שדי במובן שדה, וכוונתו למדרש שמות רבה כט,ט: "אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן: כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה, ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם שותק ומחריש – ויצא הקול: 'אנוכי ה' אלוהיך'".
משה זכות הרבה – המשורר משלב את שמו בפיוט ומרמז למשנה באבות ה,יח: "משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ". תורה בפיו נתן – האל נתן את התורה בפי משה והוא העבירה לעם ישראל: "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט,יט). קולו – של משה. כקול מים רבים כקול שדי – קולו של משה היה חזק כפי שצריך היה להיות הקול של האל, שהרי האל היה צריך להשמיע את קולו, אך העם פחד מקולו וביקש ממשה לדבר. השיבוץ מיחזקאל א,כד: "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי".
יום זה – ביום שישי. אני מכין נפשי להוד יתר – מתכונן ליום השבת שיש בו תוספת קדושה ונשמה יתרה, כפי שמובא בבבלי ביצה טז ע"א: "דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: נְשָׁמָה יְתֵירָה נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָדָם עֶרֶב שַׁבָּת, וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ". על כן תשחר נא – הנשמה תקדם את פני האל, על פי איוב ח,ה: "אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל אֵל וְאֶל שַׁדַּי תִּתְחַנָּן".
כי כל ימות החול חולה בצרתה – לשון נופל על לשון: חול-חולה. כוונתו שבימות החול הנשמה כאילו חולה בגלל צרותיה, אך בשבת היא מתחזקת. שותה בגלות מר – סובלת מרורים בגלות. מחמת שדי – לפי איוב כא,כ: "יִרְאוּ עֵינָיו כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה".
אוחיל – אתפלל. יגמור שנות החול – תקופת הגלות נמשלת לימות החול, וימות המשיח והגאולה נמשלים ליום השבת. אז יעלוז שדי  – לפי תהילים צו,יב: "יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ".