שישו בני מעיי – המעיים מסמלים במקרא את מקום הרגש הפנימי, למשל בנבואת ישעיהו טז,יא: "עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ", וכן בתלמוד בבלי בבא מציעא פג ע"ב: "הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בְּנֵי מֵעָיו אָמַר: שִׂישׂוּ בְּנֵי מֵעַי, שִׂישׂוּ!". המשורר פונה למעיו שישמחו ביום זה כי הוא יום חג לה'. זאבי יער – כינוי לאויבי ישראל. ברחו מפניי – מפני עם ישראל. ומעונותיהם נשסו – נבזזו בתיהם; כפי שנאמר בנבואת זכריה יד,ב: "וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים". שם שמתי מפניי – לשם צעדתי; מִפְנַי – צורת רבים של מִפְנֶה. עזבו את חילם – האויב עזב את כל מה שהוא התאמץ בו; כפי שנאמר בתהילים מט,יא: "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם", ורש"י שם מפרש: חֵילָם – ממונם. יגיעם ועמלם – מקביל ל"חילם". וכל תבואת יבולם – גם את תבואת השדה הם עזבו. כך ממחיש המשורר את בהלת האויב במנוסתו. שכנו מדברות, מנהרות יערות – האויב ברח מעירו ועבר לגור במקומות ששוכנות בהם חיות.

הודו לאל חי – שירו לו שיר תודה. אחיי ולאומי – כינוי לעם ישראל, לפי הפסוק: "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי" (ישעיהו נא,ד). כי הוא ההולך לפניכם – כפי שנאמר: "יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם" (דברים א,ל). מי זולתו מי – "כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהֹוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ" (תהילים יח,לב). נתן בקולו – הפחידם בקולו; לפי הפסוק: "נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ" (תהילים מו,ז). אוכלי עמי – הפוגעים בעם ישראל; לפי הפסוק: "הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם" (תהילים יד,ד). המה צאן ידי – כינוי לעם ישראל, לפי תהילים צה,ז: "כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ". זרע אברהם עבדי – עומדת להם זכות אברהם אביהם, כפי שנאמר: "זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו" (תהילים קה,ו). בנים לישורון ידידי  – כינוי ליעקב, לפי הפסוק: "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ" (ישעיהו מד,ב). מקנה קנייני – עם ישראל הוא יציר כפיו של האל, לפי הפסוק משירת הים: "עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" (שמות טו,טז). זה בני – עם ישראל הם בניו של האל; לפי הפסוק "כֹּה אָמַר יְהֹוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד,כב). אין שני – הם היחידים שהוא בחר בהם; הביטוי לפי הפסוק: "יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ" (קהלת ד,ח). יאמר יי' – ה' יאמר לכל העמים שעם ישראל הם בניו היחידים.

האח, עיננו ראתה – ציטוט מתהילים לה,כא: "וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם אָמְרוּ הֶאָח הֶאָח רָאֲתָה עֵינֵנוּ". מושיענו בקרב סיני – בקרבות מול המצרים במלחמת סיני. יאמרו גאולי יי' – ציטוט מתהילים קז,ב. תחת צילו – תחת מבטחו של האל. חנתה עדת מפקדיי וקציניי – המשורר מתייחס לניסים שנעשו למפקדי הצבא במלחמה. שמש ומגן יי' – ציטוט מתהילים פד,יב. וזרוע צה"ל ניחתה כמו קשת – במשמעות מלחמה, כמו בתהילים יח,לה: "מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי". על ראש מוניי – על ראש אויביי; מוֹנִים, צורת רבים של מוֹנֶה, עושק, משורש ינ"ה, לפי הפסוק בישעיהו מט,כו: "וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם". רם על כל גויים יי' – ציטוט מתהילים קיג,ד.

כל עצי אורן וברושים  – עצים גבוהים; מטפורה לאויבי ישראל הגאים בכוחם, לפי יחזקאל לא,ח: "אֲרָזִים לֹא עֲמָמֻהוּ בְּגַן אֱלֹהִים בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ אֶל סְעַפֹּתָיו". צמרתם ארצה כפפו – גאוותם נשברה. המשורר מדמה את מצבה של מצרים מול ישראל בזמנו לנבואת יחזקאל על מצרים בפרק לא, שם הנביא מדמה את העמים החזקים לעצים עבותים שקרסו מול עוצמתו של האל, ובפסוק יד שם הוא אומר: "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִגְבְּהוּ בְקוֹמָתָם כָּל עֲצֵי מַיִם וְלֹא יִתְּנוּ אֶת צַמַּרְתָּם אֶל בֵּין עֲבֹתִים וְלֹא יַעַמְדוּ אֵלֵיהֶם בְּגָבְהָם כָּל שֹׁתֵי מָיִם כִּי כֻלָּם נִתְּנוּ לַמָּוֶת אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּית בְּתוֹךְ בְּנֵי אָדָם אֶל יוֹרְדֵי בוֹר". מן גו יגורשו – ציטוט מאיוב ל,ה, ורש"י שם מפרש שהם יגורשו מאחורי גבם של אנשים. כמיואשים – כחסרי תקווה. צבאותם רגע נדחפו – ברגע אחד קצר נסוגו צבאותם. אך למען עשות שלום יעקב שב להיכלו וישראל לאהלו – המשורר רומז כאן לתפיסת סיני על ידי ישראל והחזרת סיני למצרים לפי דרישת המעצמות, כדי לכונן שלום באזור.

בפקודת מלך – הכוונה לכוחו של האל. צור עילום – כינוי לאל שהוא חי לעולם, לפי דברי הימים ב לג,ז: "אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעֵילוֹם"; וכן בהשגות דונש על רב סעדיה גאון: "יָהּ אֲשֶׁר אֵין לוֹ עֶרֶךְ, שְׁלַח מְבַשֵּׂר צוּר עֵילוֹם". ראש חיל צה"ל נתן קולו – פקודת צו הגיוס של הרמטכ"ל; הלשון לפי הפסוק ביואל ב,יא: "וַיהֹוָה נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ". חיש נאספנו אל דגלו – כולם התגייסו מהר. ועל חילו ציווה – הרמטכ"ל פקד על כוחות צה"ל. לבלום – את האויב. בל קרוב עוד חוץ לגבולו – לשמור שהאויב לא יתקרב לגבולות הארץ; הלשון לִבְלוֹם בַּל קְרֹב מדברי משורר תהילים (לב,ט): "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ". אשרי העם שככה לו – ציטוט מתהילים קמד,טו. ובחבלי השווא – השקר; לפי ישעיהו ה,יח: "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא". נמשכו יריביו – אויבי עם ישראל נמשכו למלחמות איתו בתעמולת שקרים. רודפי מלחמות – כך המשורר מכנה את מדינות ערב שנלחמו בעם ישראל. אוי לך ארץ – הכוונה לארצות האויב שנלחם בעם ישראל. כי בך משלו שולפי חרב – אוי לארצות ששליטיהם ממהרים לצאת למלחמות. חוגרי חמות – חגורים בזעם; לפי תהילים עו,יא: "שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר". אוהבי רצח ונקמות – ולכן הם יוצאים למלחמה על עם ישראל.