שִׂישׂוּ בְּנֵי מֵעַי שִׂישׂוּ
רקע
את הפיוט "שישו בני מעי שישו" כתב המשורר רבי דוד בוזגלו בעקבות נצחון צה"ל במלחמת ששת הימים (1967), והוא מפנה את חיצי בקורתו בעיקר כלפי מצרים. המשורר מציין כי ה' שומר על עמו מפני אוייביו ומגן עליהם מכל צרה.
מילים: רבי דוד בוזגלו
שִׂישׂוּ בְּנֵי מֵעַי שִׂישׂוּ, יוֹם חַג לַייָ,
יוֹם זְאֵבֵי יָעַר נָסוּ, בָּרְחוּ מִפָּנַי,
וּמְעוֹנוֹתֵיהֶם נָשַׁסוּ, שָׁם שַׂמְתִּי מִפְנַי,
עָזְבוּ אֶת חֵילָם, יְגִיעָם וַעֲמָלָם, וְכָל תְּבוּאַת יְבוּלָם,
שָׁכְנוּ מִדְבָּרוֹת, מִנְהָרוֹת יְעָרוֹת כִּדְבַר יְיָ.
הוֹדוּ לְאֵל חַי מַלְכְּכֶם, אַחַי וּלְאוּמִי,
כִּי הוּא הַהוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, מִי זוּלָתוֹ מִי,
נָתַן בְּקוֹלוֹ אוֹי לָכֶם, אַתֶּם אוֹכְלֵי עַמִּי,
הֵמָּה צֹאן יָדִי, זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדִּי, בָּנִים לִישֻׁרוּן יְדִידִי,
מִקְנֶה קִנְיָנִי, זֶה בְּנִי, אֵין שֵׁנִי, יֹאמַר יְהֹוָה.
הֶאָח! עֵינֵנוּ רָאֲתָה, מוֹשִׁיעֵנוּ בִּקְרָב סִינַי,
יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהֹוָה,
יוֹם בּוֹ תַּחַת צִלּוֹ חָנְתָה עֲדָת מְפַקְדַּי וּקְצִינַי,
שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהֹוָה,
וּזְרוֹעַ צַהַ״ל נָחֲתָה, כְּמוֹ קֶשֶׁת עַל רֹאשׁ מוֹנַי,
רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהֹוָה.
כָּל עֲצֵי אוֹרֶן וּבְרוֹשִׁים, צַמַּרְתָּם אַרְצָה כָּפְפוּ,
מִן גֵּו יְגֹרָשׁוּ כִּמְיֹאָשִׁים, צִבְאוֹתָם רֶגַע נִדְחֲפוּ,
וּכְמֵימֵי נַחַל נִסְחָפוּ,
אַךְ לְמַעַן עֲשׂוֹת שָׁלוֹם, יַעֲקֹב שָׁב לְהֵיכָלוֹ,
וְיִשְׂרָאֵל לְאָהֳלוֹ.
בִּפְקֻדַּת מֶלֶךְ צוּר עֵילוֹם, רֹאש חֵיל צַהַ״ל נָתַן קוֹלוֹ,
חִישׁ נֶאֱסַפְנוּ אֶל דִּגְלוֹ,
וְעַל חֵילוֹ צִוָּה לִבְלוֹם, בַּל קְרוֹב עוֹד חוּץ לִגְבוּלוֹ,
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ,
וּבְחַבְלֵי הַשָּׁוְא נִמְשְׁכוּ יְרִיבָיו רֹדְפֵי מִלְחָמוֹת,
אוֹי לָךְ אֶרֶץ כִּי בָּךְ מָלְכוּ שׁוֹלְפֵי חֶרֶב, חוֹגְרֵי חֵמוֹת, אוֹהֲבֵי רֶצַח וּנְקָמוֹת.
אלג'יריה, מרוקו , ארץ ישראל, יום העצמאות, יום ירושלים