רבי משה אשקאר הכהן נולד בחאלב שבסוריה בשנת 1877. בגיל 6 התייתם מאביו יוסף. הרב רפאל ענתבי לקח את הילד משה תחת חסותו ושימש לו מעין אפוטרופוס, הנחיל לו מידיעותיו הגדולות במוסיקה הערבית, ובכתיבת שירה בעברית. לכבוד חתונת אשקאר כתב לו רבו את הפיוט מלך רחמן בו רמז את שם החתן משה בראשי תבות, ואת שם הכלה, אביה ואחיה הבליע בתוך הטקסט.
בשנת 1912 היגר אשקאר לברוקלין, שם שימש חזן כעשר שנים בבית כנסת סורי קטן, ולאחר כך כחזן ראשי בקהילת "מגן דוד", שם ייסד את מסורת הפזמונים היהודית-חלבית בארה"ב.
כתיבתו של אשקאר איכותית במיוחד. תוכן שיריו ושימושו בלשון הקודש וארמית יחדיו הינם יחודיים בנוף הכותבים בני זמנו. אף על פי שהוא נדרש לחרוז בדומה לחריזה הערבית, אין זה מכשול לו לרמת התוכן. כתב שירים ללחניהם של מלחיני מצרים חלב ותורכיה, והכול בחריזה מתאמת לתוכן ברור.
מפאת יתמותו בילדותו היה רגיש במיוחד לאלמנות ויתומים. בשנת 1926 נפטר ידידו עזרא צפדייה, בהשאירו אלמנה ושישה ילדים. האלמנה הטריה התאבלה רבות על בעלה וכעשר שנים אחר פטירתו מיאנה להינחם. בשנת 1933 התקיימה מסיבת בר מצווה של הילד היתום יוסף סאף, לכבודו ולכבוד משפחתו כתב אשקר פיוט לרומם את רוח האלמנה ולצוות עליה לסיים את אבלה ולשוב לחיים תקינים. בפיוט שסימנו יוסף חזק וברוך ומבורך כתב אשקאר לאלמנה:
"יחידה התנערי. די לצרותך די די. לבשי עוזך ועורי. ובואי עדי עדי.
אכלי יערי עם דבשי. בגן שדי שדי. ורעי את גדיותי. יחידה התנערי".
שיריו של אשקאר פופולאריים עד ימינו אלה, אפילו שירים שכתב לאירוע מסויים כחתונה ובר מצווה הפכו לנחלת הכלל. אחד משיריו המפורסם ביותר שנכלל בקובץ זה, "אל מאוד נעלה" שנכתב באופן אישי לחתן מסויים מושר כיום בשמחת חתנים אצל כל יוצאי המזרח.
רוב שיריו פורסמו בספר "שיר ושבחה הלל וזמרה" וכן בספר השירים "שירי זמרה" לרבי חיים שאול עבוד. עוד שירים עלומים שלו נדפסו לאחרונה בספר השירים "שירה חדשה". הוא נפטר בשנת 1940.