פיוטי ר' ישראל נג'ארה וחבריו

תחנה שמינית: ר' ישראל נג'ארה וחבריו
במאה השש עשרה זכתה הקהילה היהודית בצפת לפריחה עצומה ולתקופת זוהר בת חמישים שנה. בתקופה זו פרחו תעשיית האריגים ומלאכת עשיית צמר והמסחר בהם. בצד זה עסקו תושבי צפת גם בשאר ענפי המסחר והחרושת וכן בחלפנות ובהלוואת כספים. בכפרים בסביבות צפת עסקו יהודים בגידולים חקלאיים ובגידולי גפנים, זאת נוסף על עיסוקים שונים שקהילה יהודית נזקקת להם, כגון מלמדים, חזנים, שוחטים וכיו"ב. מיקומה של צפת, הנוף המרהיב הנשקף ממנה, ובעיקר קרבתה למירון, מקום קבורתו של רבי שמעון בר יוחאי, גבורו של ספר הזוהר, הפכו את צפת למרכז רוחני בתורת הנגלה ובתורת הנסתר. תרומה מכרעת תרמה צפת להתפתחות הקבלה, אך יש לזכור כי גם ה'שולחן ערוך' לרבי יוסף קארו הוא יצירה צפתית של אותם ימים. מגדולי ישראל שחיו בצפת בעת ההיא נזכיר את רבי יוסף קארו, רבי משה קורדוברו, רבי יצחק לוריא הוא האר"י הקדוש, רבי חיים ויטל, רבי יעקב בירב יוזם חידוש הסמיכה בארץ ישראל, רבי שלמה אלקבץ, ועוד. המקובלים הצפתים פעלו בחבורות שקיבלו עליהן הנהגות  קבליות מיוחדות, אחת מחבורות אלה היא למשל חברת 'סוכת שלום', מיסודו של רבי אלעזר אזכרי בעל 'ספר חרדים', ומחברו של הפיוט המפורסם 'יְדִיד נֶפֶשׁ', פיוט רווי געגועים וכיסופים ואהבת ה', ואפילו הסימן בשיר הוא צירוף של אותיות שם ה'-ה-ו-י-ה. פיוט ידוע אחר שנכתב על דרך הקבלה וחכמת הנסתר הוא הפיוט 'לְכָה דוֹדִי' לרבי שלמה אלקבץ. הפיוט קשור במנהגם של מקובלי צפת לצאת לשדה, כשהם לבושים בגדי לבן לקבל את  פני הכלה, שבת המלכה. אל תוך עולמה הקסום של צפת נולד רבי ישראל נג'ארה (1550-1625), גדול הפייטנים מאז שירת תור הזהב בספרד, הוגה דעות ופרשן. מלבד צפת שהה ר"י נג'ארה גם בדמשק, ובמשך תקופה ארוכה שימש שם בתפקיד של חזן וסופר הקהל. רבי ישראל היה משורר פורה ביותר, ומאות משיריו נפוצו במהירות רבה בקרב כל עדות המזרח וצפון אפריקה. אין לך קובץ פיוטים מזרחי שאין בו כמה עשרות משיריו של ר"י נג'ארה, ולא בכדי נאמר עליו 'לא קם בישראל כישראל'. כבר בשנת שמ"ז (1587) נדפס בצפת ספר שיריו הראשון 'זמירות ישראל', אחד מששת הספרים היחידים שנדפסו בדפוס זה, והוא היום ספר יקר המציאות. בשנת תש"ו יצא הספר בתל אביב במהדורת י' פריס חורב. לספר שלושה חלקים: א. עולת התמיד ובו תפילות ושירים שונים; ב. עולת השבת ובו שירים ותפילות לשבתות השנה; ג. עולת החודש ובו שירים ותפילות לראשי חדשים ולמועדי השנה. השיר הידוע 'יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא' כלול בחלק עולת התמיד. הוא לא נכתב כשיר לשבת, במשך הזמן שולב בין הזמירות לשבת. בסידורי הספרדים מצוי שיר זה בין שירי הבקשות הנאמרים לקראת התפילה. על 'זמירות ישראל' אומר רבי ישראל עצמו: 'בלבי צפנתי אמרת פנת יקרת ספר זמירות ישראל ובו כלולות תפילות ותהלות לאל שמתיו לראש לכל דברי שירי ונאומי בעבור היותם הודאות לצור שוכן מרומי אלה הם מימי והמה לחמי לחם ביתי לכלכל שיבתי...'. ספר שיריו 'שארית ישראל' הכולל את השירים שנכתבו אחרי הדפסת 'זמירות ישראל' לא נדפס במלואו ורק חלקים ממנו נדפסו פה ושם. פרופ' א' מירסקי המנוח ההדיר כמאה וארבעים פיוטים מתוכו ופירשם בהרחבה, ופרסמם בבמות שונות. כאמור זכו שירי נג'ארה לתפוצה רבה ולהתקבלות מוחלטת בקרב קהילות ישראל, כמו למשל הפיוטים 'יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי', 'יִהְיוּ כְמוץ', 'יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל', 'יְמוֹתַי קַלּוּ כִּצְבָאוֹת', 'אָנָּא הוֹשַׁע' ועוד ועוד. עוד על ר' ישראל נג'ארה