הפיוט באיטליה

תחנה רביעית: איטליה
במאה התשיעית-עשירית מגיע הפיוט לאיטליה, וכמה מיצירות פייטני איטליה בתקופה זו נקלטו במחזור האשכנזי. גם סיפורה של משפחת הפייטנים הראשונה נשתמרה ביצירה מיוחדת במינה הכתובה בפרוזה חרוזה והיא מגילת אחימעץ. השמות הידועים הם שפטיה ואמיתי ואחד הפיוטים הנפוצים ביותר של אמיתי הוא הפיוט 'אזכרה אלוהים ואהמיה', הנאמר בשעת השגב של תפילת נעילה במנהגי האשכנזי. הפיוט מעיד כי הפיוט באיטליה בתקופה זו כבר היה מפותח למדי הן מצד התוכן, הן מצד הצורה והן מצד דרכי השיר. הפייטנים ממעטים לבנות את פיוטיהם על דברי מדרש ואגדה, ומשלבים מרעיונותיהם ומרגשותיהם שלהם בפיוט. זאת ועוד, המרחק מארץ ישראל הביא אל הפיוט רגשות של כיסופים וגעגועים לארץ ישראל, בשונה מפייטני ארץ ישראל שחייהם התנהלו בארץ ישראל עצמה והם כאבו את חורבנה בכאב מוחש ונראה לעין, ותפילתם לגאולה היתה בה ממשות של הקיום במקום. השירה העברית באיטליה תמשיך ותזרום תמשיך ותתפתח במשך שנות אלף, והיא תושפע ותתעצב על פי הזמן והתפתחויותיו. הפרק הבא של שירה זו יעמוד בסימן השפעתה של שירת ספרד והשירה האיטלקית. מתוך השפעות אלו תצמחנה שירת חול ותרבות כללית העוסקות בהוויות החיים ועולמו של היחיד. מתוך השפעות אלה נכתב באיטליה במאה הארבע עשרה הפיוט הידוע 'יגדל אלוהים חי וישתבח' בידי דניאל בן יהודה דיין. הפיוט משקף היטב את השפעת השירה הספרדית הן במשקל, הן בזיקה להגות פילוסופית והן באוצר המילים ובסגולות השירה.