הפיוט והשירה העברית בתימן

תחנה עשירית: השירה העברית בתימן
ראשיתה של שירת תימן לוטה בערפל. השירים הראשונים שהגיעו אלינו הם מראשית המאה ה-14. אין תשובה ברורה אם עד אז ניזונו משירתם של אחרים, או שגם בתוכם התפתחה שירה משלהם, שאבדה עקב הטלטולים והנדודים שעברו עליהם, אבל יש להניח שבעקבות פיוטי בבל ור' סעדיה גאון, שנתקבלו למחזור התימני, חיברו יהודי תימן שירים לצורכיהם ולצורכי התפילה, אלא שיצירות אחרונות דחו את הראשונות והללו נשתקעו ונעלמו. במחזורי תימן מן המאה ה-15 כלולים פיוטים ואף שירי חול מפרי עטם של מחברים תימנים, בתבניתם ובתוכנם של שירי ספרד.  המאה ה-16 מצוינת בהופעתו של איש המסעות ר' זכריה אלצ'הארי, שנודע בחיבורו ספר המוסר. במאה ה-17 קמה חבורת משוררים מבני משתא (יוסף בן ישראל, שלם שבזי ובנו שמעון) שעיצבו את שירת תימן והעמידו את דמותה וצביונה לדורות. הם גילמו בשירתם את כל מאוויה וכיסופיה של גלות תימן. את סבלותיה ואת חזון גאולתה. ר' שלם שבזי נעשה משוררה הלאומי של יהדות תימן.
שירת תימן היא יצירת בת של שירת ספרד. שירתה של יהדות ספרד נודעה והגיעה לתימן סמוך ליצירתה, וכבשה לעצמה מקום נכבד בחיי הרוח והיצירה של יהודי תימן. הפיוט הספרדי שלט שלטון בלי מצרים במחזור יהודי תימן, ודחה מפניו לא רק את הפיוט הבבלי אלא אפילו את הפיוט התימני. כך היתה שירת תימן בראשיתה מעין המשך לשירת ספרד: בתוכנה, בלשונה, במשקליה ובצורותיה. בתקופה זו הצטיינה השירה התימנית בטבעיותה, בפשטותה ובנושאיה החילוניים. משורריה הבולטים הם ר' אברהם בן חלפון (מאה 14) ור' זכריה אלצ'הארי (מאה 16). במרוצת הדורות הפכה שירת החול מיעוט מבוטל בשירת תימן. שירת ספרד ורישומיה ניכרים בשירת תימן גם בדרכים אחרות: בפתיחות שירים המועתקות משירי ספרד; בשאילת בתי שיר שלמים ובחיבור שירי מענה. יותר מכל בולטת ההשפעה בשאילת שירים שלמים וייסוד בתי שיר חדשים על גבם, כשהללו משמשים להם יסודות ונדבכים. מן המאה ה-16 ואילך פחתה והלכה השפעתה של השירה הספרדית ותחתיה באה השפעת שירת מקובלי צפת. מכאן ואילך עברה השירה לממלכת הקבלה והמסתורין, וכך נשארה עד ימינו. בתקופה זו חתומה השירה בחותם השפעתו של ר' ישראל נג'ארה. שירת תימן משופעת בעניינים עמוקים, סתומים וקשים. רוב שיריה נתחברו בעברית-ערבית ואף בערבית טהורה ורק מיעוטם בעברית או בעברית-ארמית. סגנונה העברי של שירת תימן אינו הסגנון המקראי של שירת ספרד אלא לשון חז"ל והמדרש. אבחנה ברורה קיימת בשירת תימן בין השירים הקרויים "פיוטים" ובין שירים הקרויים "זמירות ותשבחות". מצד התוכן היו כולם שירי קודש. האבחנה היא פונקציונאלית - השירים שנועדו לאמירה בתפילה ובבית הכנסת נקראו "פיוטים" ומקומם היה ב"תכלאל", מחזור התפילה ואלו ששימשו לזמרה בשבתות, חגים ושמחות קרויים "זמירות ותשבחות" וקובצו ב"דיוואן". שירת בני תימן המצוינת בקווי יחוד תימניים, היא בעיקר זו של המאה ה-17 ואילך, אשר ראשי המדברים בה הם בני משפחת משתא - יוסף ושלם (שבזי). בתקופה זו עקרה השירה מן החול אל הקודש ומן הנוף הזר אל מקור ישראל.
נושאי השירה:
גלות וגאולה, כיסופים לציון, יום דין לאויבי ישראל. 
שירים היסטוריים - על אבות האומה, יציאת מצרים.
תוכחה ומוסר - פנייה של המשורר אל נפשו, הידבקות במידות טובות, הגוף והנשמה, חטאים ועוונות, העולם הבא.
קבלה וסימבוליקה.
תורה וחכמה - שירי דינים והלכות, שירי שבח לגדולים בתורה ולתורה.
אהבה וידידות - שירים לכבוד ידידים ורעים.
חידות וויכוחים - בשני נושאי חול אלו לא פסקה רציפות היצירה בכל תקופותיה של שירת תימן.