שירת הבקשות - מבוא כללי / יוסי אוחנה

ליל חורף קר. השעה שתיים (02:00!) בלילה וברחובות ערים שונות מקרית שמונה בצפון, עכו, ירושלים, אשדוד, קרית-גת, אשדוד, אשקלון ועד דימונה בדרום, צועדים גברים ונשים, יחידים, זוגות וקבוצות. הם לא חוזרים מבילוי סוף שבוע. הם בדרך אל אירוע רוחני, תרבותי-מוסיקלי וחברתי של שירת פיוטים לילית  עד עלות השחר הנקראת "שירת הבקשות". שורשיה של שירת הבקשות מצויים כבר בספרד שלפני הגרוש, אך המשבר הגדול בעקבותיו וייסודו של מרכז רוחני חשוב ומשפיע בצפת, אפשרו תנאים  להתפתחותה ועיצובה של מסורת השירה הלילית. מרכזית בהקשר זה, היא הקבלה מבית מדרשו של ר' יצחק לוריא אשכנזי האר"י ז"ל (1534 - 1572), בצפת של המאה ה- 16. בחוג המקובלים שהתקבץ סביב האר"י ז"ל,  וסביב שיטתו שנודעה בשם הקבלה הלוריאנית, היו לשירה ולמוסיקה תפקיד מרכזי. הן ליוו את היחיד,  עודדו ועזרו לו להתגבר על קשי החיים בעולם הזה, והן שמשו את החבורות במפגשים הדתיים  והריטואלים בשירה משותפת בוקעת שערי שמים.  הכמיהה לגאולה התחזקה בעקבות גרוש ספרד, והמקובלים ראו בפיוטים, על תכניהם והמוסיקה המרוממת שלהם, דרך לחיזוק החוויה הדתית, והשפעה בעליונים. הלילה נחשב במסורת היהודית כזמן סגולי במיוחד המתאים לעבודת האל ובמיוחד לשירה-תפילה, המקבילה לשירת המלאכים ומתמזגת עמה. כך, בהשפעת הקבלה, נוצרה מסגרת מיוחדת וקבועה לשירה בלילה, היא שירת הבקשות, וכבר באגרת מצפת משנת  1603 נכתב: "באשמורת הבוקר כמו חצי שעה קודם עלות השחר השמש עומד ומכריז: קומו לבקשות! ומתחילין לשורר פזמון כל ברואי מעלה ושחר אבקשך צורי, ופזמונים  דומים לאלו, עד שמאיר היום ואומרים פסוקי הזמירה בנחת ונועם גדול…" (אסף, 1939, עמ' קכב אצל קומיקו יאיאמה). בשירת הבקשות נעשה מראשיתה שימוש נרחב בלחנים מתרבויות המזרח המקומיות: ערביות, תורכיות, יווניות ועוד. ר' ישראל נג'ארה ( ?1555 - ?1625), המשורר הגדול שכתב שירה ופיוט בהשפעת השפה הקבלית, היה בן בית בתרבויות המוסיקליות המזרח-תיכוניות, ושירים רבים שכתב והרכיב ללחנים אלו, היוו רובד יסוד בשירת הבקשות. המנהג של שירת בקשות בחבורה שהתבסס בצפת על ידי תלמידיו של האר"י במאה השש עשרה, הלך והתפשט לקהילות אחרות ברחבי העולם היהודי באימפריה העותומנית.  לשד"רים - שליחי דרבנן,  שנשלחו מארץ ישראל לקהילות הגולה ויוקרתם הייתה רבה בעיני בני הגולה, היה תפקיד חשוב בהפצת מנהג שירת הבקשות.  המנהג הלך ונפוץ ובתקופות שונות רווח בסוריה, תורכיה, ארצות הבלקן, איי רודוס, איטליה, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו. במהלך הדורות הלך וקיבל מוסד שירת הבקשות פנים שונות, לפי אופי, נטיות ויצירתיות הקהילות השונות. בכולן היא היתה כוח מניע ליצירה ספרותית יהודית עשירה, ואף ליצירה מוסיקלית מקורית, במקביל  להמשך אימוץ מנגינות מתרבויות הסביבה. בכולן משמשת שירת ספרד ופיוטי ר' שלמה אבן גבירול, ר' אברהם אבן עזרא, ר' יהודה הלוי ואחרים, רובד בסיסי לשירה זו.  קבוצות ממגורשי ספרד המגיעות לכל התפוצות האלה פעילות מאוד בהנהגת שירת הבקשות ובתרומה פואטית ומוסיקלית להתפתחותה.

להלן קווי דמיון והבדלים עיקריים בין המסורות העיקריות של שירת הבקשות:
מסורת ארם-צובא - חלאב:
1. מתנהלת בקבוצות, בבתי כנסת.
2. בלילות השבת, החל משבת בראשית, הראשונה לאחר שמחת תורה, ועד שבת "הגדול", שלפני פסח.
3. מבנה קבוע, כולל 64 פיוטים קבועים המושרים בכל השבתות. מאפשר לקהל להכיר על בוריים את השירים והמנגינות, ולהשתתף באופן פעיל. מרבית הפיוטים נכתבו ע"י משוררים חלאבים ומיעוטם בידי משוררי הקבלה מחוג האר"י ומשוררי ספרד.
4. השירה מבוצעת במגוון מקאמים, לכל פיוט מקאם קבוע.
5. הקובץ בשימוש נקרא "שירה חדשה" ומבוסס על "ספר הבקשות לשבת" שערך הפייטן  ר' חיים שאול עבוד.
6. השירה מבוצעת לסירוגין על-ידי שתי קבוצות, כל קבוצה מבצעת בית. בראש כל קבוצת פייטנים מומחים עומד פייטן מוביל (ראש קבוצה),.
7. הרפרטואר מושר במגוון מקאמים, הסולמות המוסיקליים הערביים, עם השפעות מהמסורות הספרדית, התורכית, הפרסית, הבבלית ועוד.

מסורת בבל - עיראק:
1. מתרחשת במסגרות מצומצמות, משפחתיות, ולרוב ביחידות.
2. לאורך כל השנה, בימי חול ושבת, באשמורת הבוקר.
3. כוללת 76 פיוטים, למעלה ממחציתם משל ר' ישראל נג'ארה, בצד רובד מקומי ומשוררים מחאלב.
4. מושג הבקשות לא היה ידוע בבבל, והמושג המקביל היה "שבחות"  כחלק משירת השבחות הבבלית.
5. הרפרטואר מבוצע במגוון מקאמים ערבים, עם אופי עיראקי מובהק והשפעות תורכיות, ופרסיות.
6. המסורת דעכה מאוד בארץ, ורק בשנים האחרונות ניכרים סימני התאוששות.

מסורת תורכיה -  מפטירים:
1. מתנהלת בקבוצות, בבתי כנסת.
2. החלה והתנהלה לאורך המאות 17-18 לקראת השחר בשבתות בעיר אדירנה (אדרינופול), והמשיכה באיסטנבול בשבתות אחר-הצהריים, בין מנחה למוצאי-שבת.
3. בכל שבת נתונה נבחרים לביצוע, בין שבעה לעשרה שירים, הנערכים כסדרה מוסיקלית, מתוך רפרטואר עצום, שכ- 400 מתוכם מצויים בקובץ "שירי ישראל בארץ הקדם" (איסטנבול 1925) המשמש לכל מעגלי הביצוע של פיוטים בקהילה.
4. הסדרה המוסיקלית מבוצעת ע"פ מקאם תורכי נבחר מהשירה העות'מאנית האומנותית.
5. מרבית השירים נכתבו ע"י משוררים אלמונים, ומעטים ע"י ר' ישראל נג'ארה ותלמידו אבטליון ב"ר מרדכי דויק, בן המסורת התורכית.
6. המסורת דעכה מאוד בארץ וככל הידוע אין התכנסויות סדירות לשירת מפטירים.

מסורת מרוקו:
1. מתנהלת בקבוצות, בבתי כנסת או בבתים פרטיים.
2. בלילות השבת, החל משבת בראשית ועד שבת "זכור" שלפני פורים, ובשנה מעוברת עד שבת "תצווה".
3. כוללת כ- 550 פיוטים, המחולקים לפי עשרים הפרשיות של לילות החורף. לכל שבת קובץ פיוטים ייחודי לה, למעט מספר פיוטים  חוזרים בכל השבתות, הפיוטים, "דודי ירד לגנו"
ו- "ידיד נפש", בפתיחה ו- "שחר אבקשך", "כי לו נאה" ו- "אדיר לא ינום", החותמת את     שירת הבקשות.  מרבית הפיוטים נכתבו ע"י משוררי צפון-אפריקה ומיעוטם בידי משוררי     הקבלה מחוג האר"י ומשוררי ספרד.
4. העובדה שלפיוטים 'אורך חיים' שנתי קצר, של השמעה בודדת אחת לשנה במשך 5-15 ד' לפיוט נתון, גורמת לכך שרק מעטים ומקצועיים שולטים ברפרטואר הפנומנלי ומסוגלים לשיר אותם. מגביל את הצטרפות ושיתוף הקהל.
5. כל הפיוטים בשבת נתונה מבוצעים באותה נובא. לכל שבת ושבת נובא מיוחדת לה.
6. הקובץ בשימוש נקרא "שיר ידידות", נערך ב- 1921 ע"י הפייטנים ר' דוד יפלח, ר' דוד אלקאים ור' חיים אפריאט.
7. השירה מבוצעת בידי קבוצת פייטנים מומחים, מונהגים בידי מוביל שירה המכונה "מוקאדם".
8. מיוחדת לה ה'קצידה' - פיוטים מיוחדים על נושאים מפרשת השבוע, המצויים בסוף כל סדרת בקשות בכל שבת.
9. הרפרטואר מסודר לפי משקלי ונועמי הנובות האנדלוסיות, הסולמות המוסיקליים של המסורת האנדאלוסית הקלאסית, שגלתה מאנדלוסיה שבדרום ספרד לצפון-אפריקה.
השירה והפיוט בכלל ושירת הבקשות בפרט, ידעו תקופות משבר הקשורות למשבר העליה ארצה ולהתרחקות מהמסורת. בעקבותיהן, ירדה אינטנסיביות היצירה הפיוטית,  ופחת מאוד מספר חברות הצעירים הלומדים פיוטים וחבורות הבקשות.
בשנים האחרונות מתחוללת בארץ מהפכה בתחום שירת הפיוטים המסורתית. הציבור בישראל מבקש להכיר ולשיר את הניגון והפיוט היהודי.  חוגי לימוד פיוט של מסורות חאלב (ספרד-ירושלים) ומרוקו נפוצו בכל הארץ ובכללם גם שירת הבקשות. בתי הכנסת התחילו להתמלא שוב בלילות הבקשות.
המאמר פורסם לראשונה בחוברת "מסע הקסם הפיוטי" בהוצאת קהילות שרות ובאתר הזמנה לפיוט.