הפיוט האנונימי

תחנה ראשונה: הפיוט האנונימי
ראשיתה של תחנה זו הוא כאמור כחלק מתפילות ישראל במאות השלישית והרביעית, והמשכה במאה החמישית. תקופה זו קרויה במחקר בשם תקופת הפיוט של עלומי השם, באשר שמות הפייטנים אינם קרויים על פיוטיהם, ורק הפייטן החותם את התקופה, יוסי בן יוסי, ידוע בשמו. שם מקביל מכנה תקופה זו בשם תקופת הפיוט האנונימי. כיום מקובל השם תקופת הפיוט הקדם קלאסי, וזאת כמובן על רקע התקופה הקלאסית הבאה בעקבותיה. מן הפיוט הקדם קלאסי מוכרים לנו הפיוטים או התפילות המפויטות שנכנסו לסידור ולמחזור התפילה. כך, למשל, מכיר המתפלל הספרדי את הסליחות הקדומות 'אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ', 'תָּמַהְנוּ מֵרָעוֹת תָּשַׁש כֹּחֵנוּ מִצָּרוֹת', 'אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה'. שלושת הפיוטים הללו משקפים יפה את  מאפייני הפיוט הקדם קלאסי, ואלה הם:
א. העדר חריזה - בפיוטים אין החרוז מעמיד את תבנית השיר, כפי שיתפתח בתקופה הבאה, התקופה הקלאסית. כאן המקום להעיר כי העדר חרוז אינו פגם בשיר וכי השירות הגדולות הקדומות לא השתמשו בחרוז כיסוד של מבנה השיר. הדוגמה המובהקת אצלנו היא שירת המקרא.
ב. אקרוסטיכון אלפביתי מגוון: בפיוט הראשון זהו א-ב על פי סדרו 'אבגד', בשני זהו א-ב הפוך, מן הסוף להתחלה - 'תשרק' ובשלישי א-ב משולב, מן ההתחלה ומן הסוף, 'את בש'.
ג. שימוש בתקבולת על דרך שירת המקרא, כך בפיוט הראשון 'היו לנו לחומה / ולמחסה ביום זעם' (תקבולת נרדפת), 'סעו המה למנוחות / עזבו אותנו לאנחות' (תקבולת ניגודית).
ד. יסוד הלשון באוצר המילים של פיוטים אלה הוא לשון המקרא עם ניצנים ראשונים של לשון הפיוט, במילים כמו - 'סעו' במקום נסעו, 'מנו' במקום ממנו, 'במפגיע' במשמעות של תפילה ודרישה.
ה. למרות אוצר המילים המקראי בעיקרו משתדל הפיוט הקדם קלאסי שלא לחקות את סגנון המקרא, ונמנע בדרך כלל, משימוש בצורות לשון מקראיות מובהקות כמו ו"ו ההיפוך או צורות של עתיד מקוצר או מאורך וכיו"ב.
ו. פועל יוצא של התכונה הקודמת הוא הימנעות משיבוץ פסוקי מקרא כלשונם. נעשה שימוש נרחב במקרא, אך בדרך של רמיזות קצרות או שילוב צירופי לשון קצרים תוך שינויים.
ז. שימוש בכינויים - תכונה לשונית שהפיוט הקדם קלאסי מנחיל לפיוט העברי לדורותיו הוא השימוש בכינויים, לאמור במקום לקרוא לדבר או לדמות בשמו הרגיל בלשון הוא לכנותו בכינוי כלשהו העולה מתכונותיו, מתיאוריו במקרא או במדרש, ולעתים אף מן השכנות שבין שני שמות במקרא, כגון הכינויים 'עדות' ו'תעודה' לתורה - על פי תהלים יט, ח: 'עדות ה' נאמנה' וישעיהו ח, טז: 'צור תעודה חתום תורה בלימודי' וכן הכינוי 'נאמן בית' למשה על פי במדבר יב, ז: 'בכל ביתי נאמן הוא'.
ח. תוכן לאומי - מצד התוכן הפיוטים עוסקים בכלל ישראל ואינם מתייחסים לעולמו של היחיד ולרגשותיו כפרט. תכונה זו תלווה את הפיוט העברי עד לתקופת ספרד.
ט. הפייטנים הקדם קלאסיים בני ארץ ישראל היו וחיו במאות הראשונות שלאחר החורבן, לפיכך היה אבלם גדול ועז. מצוקת החורבן הייתה חלק ממציאות חייהם וכאבם כאב ממשי על מה שעמד לנגד עיניהם.
י. הפיוט הקדם קלאסי נכתב מתוך ראייה ישירה, הפייטנים מעתיקים לשירתם את תיאור המציאות מן החיים עצמם ומעלים את הרהוריהם ומחשבותיהם שלהם על מציאות זו ועל מצבם העגום של עם ישראל וארץ ישראל.