מושגים מוסיקליים בעולם הפיוט

מושגים מוסיקליים בעולם לפיוט
אוסול 
הבסיס המקצבי של המוסיקה האומנותית באזורי המזרח התיכון, תורכיה, פרס ומרכז אסיה. זוהי תבנית מקצב החוזרת על עצמה לאורך כל היצירה.

איסתכבאר
צורה קולית מורכבת המושרת בקצב חופשי ומביאה לידי ביטוי את היכולות הווירטואוזיות של הפיייטן. שונה מהביתאיין, בכך שהיא  מכילה הברות נלוות רבות (הננה וכד') והטקסט שלה ארוך יותר. 

ביתאיין 
קטע מעבר מתבנית מקצבית של מיזאן אחד אל התבנית המקצבית השונה של המיזאן הבא בנובא האנדלוסית. בעל אופי אילתורי. 

ברוואלא (ברבים: ברוואל)
 שירים בעלי אופי עממי ללא פזמון המבוצעים בין השירים השונים במהלך המובנה של המיזאן האנדלוסי. מטרתם ליצור הפוגה והרפיה במהלך המרתוני של הסדרות האנדלוסיות, והם משובצים בעיקר במיזאנים האחרונים של הנובא (הדארג' והקודאם).

הנובא (או: נובה)
הנובא האנדלוסית, הנקראת גם ה"אלא" האנדלוסית (במרוקו), "גרנאטי" (באלג'יר) ו"מאלוף" (בלוב ובטוניס), נחשבת בארצות המגרב כיצירה המוסיקלית החשובה ביותר של תרבות המוסיקה הצפון-אפריקנית. צורתה של הנובא דומה לסוויטה מוסיקלית, דהיינו יצירה המורכבת ממספר פרקים. הנובא מבוצעת על ידי הרכב הכולל תזמורת, נגנים סולנים, מקהלה וזמרים סולנים. בעבר היו קיימות 24 נובות, המתאימות ל 24 שעות היממה. פרקי הנובא העיקריים כוללים שתי פתיחות וחמישה פרקים, הנקראים בשמות חמישה משקלים. כיום ידועות במרוקו 11 נובות שלמות בלבד, ונוספות חלקיות וחסרות הידועות כ- "יתומות". באלג'יר ידועות 14 נובות.

יורוק סמעי 
מונח תורכי זה מציין מקצב מאוד מסוים של שש שמיניות וגם צורה מוזיקלית המבוססת בדרך כלל על ארבעה בתים, כשהבית השלישי שונה מהאחרים, בצורה אאבא. בין הבתים פזמון חוזר המבוסס על הברות בלבד.

מאוואל  
הכינוי בשירה הערבית לאלתור בקצב חופשי בדרך כלל בפתיחה לשיר, לעתים גם באמצע יצירה. במאוואל מביא המבצע לידי ביטוי את דמיונו ויכולותיו היצירתיות בפיתוח המקאם.

מודוס 
סולם. בדרך כלל – סולם עתיק, וכן תבניות קצביות (מודוסים קצביים). בדומה לסולם, גם המודוס הוא מערכת מוסיקלית המבוססת על נוסחה קבועה של סדר צלילים שבה צלילים מרכזיים.  המודוס מאופיין גם בתבניות מלודיות המייחדות אותו. (ראה סולם, מקאם, נובא).

מיזאן
מקצב. בנובא האנדלוסית ישנם חמישה פרקים, הנקראים בשמות חמישה משקלים מקצביים שונים המאפיינים אותם. כל אחד מחמשת הפרקים נקרא באופן כללי בשם "מיזאן". באסכולות השונות בצפון אפריקה מבנה המקצבים ושמותיהם שונים.

מקאם 
היסוד המרכזי ביותר במוסיקה של חלק ניכר מארצות האיסלאם. הפירוש המילולי בשפה הערבית הוא - מקום. במקור פירוש המילה היה כנראה מיקום הצליל המרכזי בכל מערכת צלילית (סולם) על הסריגים של כלי המיתר העוד והטאנבור, אך ניתן ליחס את המונח גם למקום גיאוגרפי וכן למקום בנפש, שאליהם יש למקאמים זיקה. כיום מושג המקאם כולל שני מובנים מרכזיים:
סולם מוסיקלי, שהוא מערכת צלילים עולה ויורדת שבין צליליה מתקיימת היררכייה , דהיינו צלילים מרכזיים וצלילים משניים, וקשרים.
תבניות מלודיות האופייניות לכל מקאם המהוות בסיס לאלתור האופייני למוסיקה בארצות האיסלאם. (ראה מודוס, סולם, נובא, ועיין בהרחבה במאמר על המקאם).

סולם 
מערכת צלילית שסדר המרווחים בין הצלילים בה קבוע. סוגי הסולמות המוסיקליים נקבעים לפי סדר המרווחים בין הצלילים. (ראה מודוס, מקאם, נובא).

 פתיחה
שם כללי לצורה קולית המבוצעת בקצב חופשי כהקדמה לשיר. יצירה במקאם מסוים (ראה מאוואל, ביתיין, איסתיכבר).

שעבי (מערבית)
שיר עממי. הביטוי נפוץ בעיקר בקרב יהודי מרוקו.

תאקסים
 סוגה מוסיקלית השייכת לתרבות המוסיקה בארצות האיסלאם. התאקסים מבוצע על ידי נגן יחיד (סולו)  בסגנון אילתורי, והוא מבוסס על אחד מהמקאמים.